חלקים מנאומה של אָמַה לרגל חג הגורופורנימה

הגורו פורנימה אינו אמור להיות רק מצויין בפולחן חיצוני. זהו שינוי שאמור להתחולל בפנימיות. רק אז תהיו מסוגלים לחוות תמיד את נוכחותו וברכותיו של הגורו. 

אָמַה על וירוס הקורונה והסביבה

ילדים, בעסקים, כאשר העובדים שובתים, החברה סופגת הפסדים ולבסוף נסגרת. אך אם הטבע יפסיק לעבוד, העולם כולו יסגר. לפחות מעכשיו, לאחר שחוינו את הסבל האינטנסיבי של המגפה הזאת, על האדם לשים את האגו בצד, לחדול לפגוע באמא טבע ולזהות שהיא המאסטר האולטימטיבי. עלינו לטפח את הגישה שאנחנו שום דבר מעבר למשרתים של הטבע.

״ככל שניצור יותר מקום בלב למען אחרים כך נהיה יותר מאושרים. ככל שהאגו גדל, כך נהיה פחות מאושרים. חוק טבע החיים הוא נדיבות. זו הסיבה לכך שאנשים שאין להם שליטה באגו ובאָנוֹכִיּוּת אינם יכולים באמת להנות מהחיים: הם מנסים לחיות בניגוד לחוק הטבע.״ – מתוך מסר יום הולדתה ה- 66 של אמה

בואו נשתדל ונתפלל מעומק הלב – שתגבר האהבה והסולידריות בין אנשים ואומות. שניהם, גם תפילה וגם השתדלות נחוצים מצידנו – קטע מתוך המסר של אמה לשנת 2019

״מי ייתן ובשנה זו המיינד שלנו לא יהפוך אותנו גאים בזכות ההישגים שלנו, לא יהפוך אותנו עצובים כאשר נכשל, אלא מיינד שמוצא שמחה בכל דבר. אמה מאחלת לכל ילדיה את העצמי האמיתי, מתפללת שהחיוך, חוסר האנוכיות והאומץ הפנימי לא יתפוגגו מאיתנו.״

"שירו מעומק לבכם. תנו ללב להתמוסס בתפילה. שירת הלל מאפשרת לטהר את שעל לבנו.. ולפתחו את לבכם לאלוהות" ~ אמה

תודה לכול מי שהשתתף – נירוונה (הנחיה, שירה וגיטרה), גבריאל מאיר הלוי (שירה וגיטרה), נעם פז (שירה וגיטרה), רם הדר (טאבלה) ונגנים נוספים –

תודה ענקית לרותם שתרמה את המקום!
פוסט מצולם

השבוע צוין יום השנה הראשון לזכר הצונאמי ביפן. אמה ביקשה מכולם להקדיש רגע לזכרון הנספים ואמרה:
"הטבע חסר מנוחה. זה כאילו אמא טבע מוקפת אנשים המכוונים אליה רובים.
טבע, אנשים, הכל חסר מנוחה מבפנים ומבחוץ. בואו נתפלל כולנו שכולם יחיו בשלום ולא יהיו יותר טרגדיות".

מדי ערב במהלך התכניות שאמה מעבירה, היא מובילה תפילה לשלום עולמי. תיעוד מהביקור בהולנד 2009.

אמה, נמצאת שם לתת לי חיבוק, לאמץ אותי אל חיכה הרך בשתי ידיים עוטפות.
התור מתארך לו כולנו מחכים, הכל פה מתרחש בזמן אחר ובסבלנות אחרת
מחכים ומחכים וכמעט מגיע תורנו..

את המפגש הראשון שלי עם אמה לעולם לא אשכח. הייתי נרגשת. ציפיתי בכיליון עיניים לקבל חיבוק.עבורי זה היה להרגיש שאלוהים אוהב אותי אבל גם אם לא ניתחתי זאת אז, עדיין הכמיהה לחיבוק הייתה גדולה כמו של ילדה הכמהה לחיבוק מאמא.