״קראלה שבדרום הודו עדיין בסחרור מההצפות הקטלניות של עונת המונסון האחרונה. בזמן טרגי זה, אין מקום למילים. כל מה שנותר לעשות זה להתעלות מהמקרה, לחשוב חיובי ולפעול. עם הכוח והאינטליגנציה המוגבלת של האדם, אין ביכולתו למנוע מאסונות טבע להתרחש. על כל פנים, ביכולתנו להושיט יד לעזרה וריפוי למי שבמצוקה במקרי אסונות״ – מתוך מסר יום הולדתה ה- 65 של אמה

בזמן שגשמים בלתי פוסקים ממשיכים להציף את קראלה, אמה תרמה סכום של כמיליון וחצי דולר ומאמצי הסיוע נמשכים

"פגשתי את אמה לראשונה בשנת 1987, כשהייתי כמעט בן 17. החיבוק הראשון שקיבלתי ממנה יצר אצלי שינוי משמעותי. לא הייתי אדם מאמין וכאלה דברים, ולא רציתי להיות ליד אדם כמו אמה, אבל הנסיבות הובילו אותי למקום בו היא פגשה אנשים. בהתחלה, כשהתבקשתי ללכת ולקבל ממנה חיבוק נרתעתי מלעשות זאת. אבל אז אמה הסתכלה עלי, ואמרה 'בוא לידי'. כשניגשתי אליה וקיבלתי ממנה חיבוק זה יצר אצלי טרנספורמציה אמיתית אצלי. הפגישה איתה שינתה את חיי. " תחנות הרוח של סוואמי שובאמריטה

בעקבות התרומה של אמה בסך 15 מיליון דולר לטובת פרויקט "גנגס נקי" של ממשלת הודו, אמה ענתה על שאלות על התרומה, על הפרויקט ולגבי תפיסת עולמה על הנושאים הסביבתיים הקשורים לפרויקט

לא פחות מ 600 מיליון איש בהודו חיים ללא תנאים סניטריים, מה שגורם למחלות ולתמותה מיותרת. אמה הכריזה על התרומה לפרוייקט של ראש ממשלת הודו, שיתמקד במיגור התופעה סביב נהר הגנגס, מקור החיים של מיליונים שהפך מזוהם ומסוכן

מתנדב חולק את מחשבותיו על לשרת את העולם תחת הנחייתה של אמה: ישנם הרבה מורים רוחניים שיאמרו "הכל טוב – תעשה מה שבא לך לעשות. העבודה היחידה שלך היא להביע את עצמך, לגלות מה נמצא בתוכך"- המסר של אמה הוא שונה

אחרי שנתנה דארשן במשך 25 שעות ברציפות, אמה סיימה לחבק את כל מי שבא לראות אותה.
כבכל שנה, אמה הכריזה על פרוייקטי צדקה חדשים, בהיקף של 250 מיליון רופי. גם בארץ חגגנו, בקרוב דיווח מצולם

כנסו לצפייה באמה שרה

סיקור מפעלה של אמה – "מחבקת את העולם" – פעולותיה ההומניטריות של אמה והארגון אותו היא מנהלת.

בשבת, במקום מפגש הסאטסאנג, התאספנו על מנת לנקות את חוף הצוק. רוח קרירה קידמה את פנינו. שקיות מתכלות הוכנו מבעוד מועד ופשטנו על הצוק, עטופים בבגדים חמים על מנת לאסוף את האשפה הרבה שהצטברה עליו.

במקלטים עלובים ובבתיהם של מתנדבים בעיר שוהים בשבועות האחרונים למעלה מ-250 פליטים מסודן, אריתריאה ומדינות אפריקניות נוספות – להם פעילי ארגוני הסיוע אינם מצליחים לספק די מזון. "אין לנו ברירה אלא להתחנן לעזרה", הם מודים בייאוש.