אמה נולדה ב – 1953 בכפר דייגים עני , במחוז קראלה , בדרומה של הודו. האב עסק במכירת דגים לפרנסת המשפחה. האם הביולוגית שלה מעידה שהתינוקת לא בכתה כשאר התינוקות , אלא באה אל העולם בחיוך רחב.
הוריה נתנו לתינוקת החדשה את השם סודהאמאני – שפירושו – עדי טהור.

אמה בצעירותה - ציור

אפילו בתור ילדה קטנה, היה ברור שאמה היא ילדה מיוחדת ולא שגרתית. כעבור 6 חודשים היא כבר הלכה ודיברה , ובגיל 3 היא לא נהגה לשיר ללא הפסקה. בגיל 5 הלחינה וכתבה שירי הלל שהוקדשו לקרישנה (אל ההודי וגיבור מיתולוגי).
סודהאמאני הקסימה ושמחה את כל הסובבים אותה. כשגדלה היא שקעה יותר ויותר ב- "מצבי הרוח השמימיים" שלה , שכללו שקיעה במדיטציה עמוקה , שירה אקססטית וריקוד על שפת הים. בני משפחתה התקשו להבין את מצבה הרוחני ודאגו לנוכח התנהגותה. על רקע זה, כבר מגיל 5 סבלה סודהאמאני מיחס קשה מצד משפחתה.

כשסודהאמאני היתה בת 9 , אם המשפחה חלתה. למרות שסודהאמאני היתה התלמידה המבריקה ביותר בכיתתה , היא נאלצה להפסיק את לימודיה ולקחת את ניהול משק הבית על עצמה.
היתה זו משימה לא פשוטה, להאכיל ולהלביש שבעה אחים ואחיות, לטפל בבעלי החיים של המשפחה. בפועל ,היה זה כמעט כמו להפוך לשפחת המשפחה, כשנאלצה לעבוד מעלות השחר ועד חצות הלילה.
חלק מעבודתה היה לאסוף אוכל לפרות שבבעלות המשפחה. יום יום היתה נוהגת לעבור בכפר, לקטוף עשב לפרות ולבקש שאריות אורז וירקות מבתי הכפר. כך, החלה סודהאמאני לראות דברים רבים שהטרידו אותה. היא ראתה אנשים רעבים ללחם ואילו לאחרים היה יותר ממה שהצטרכו , אנשים חולים שסבלו כאב רב, שלא יכלו להרשות לעצמם לקנות משככי כאבים. אנשים מבוגרים שהוזנחו על ידי משפחתם.
האמפטיה שלה היתה כזו שאמה שכאבם של אחרים היה קשה לה מנשוא.
למרות שהיתה עדיין ילדה, סוגיית הסבל האנושי העסיקה אותה. מהי הסיבה לכל הסבל הזה? באופן כה מוחשי בערה הנוכחות האלוהית בתוכה, כך שרצתה לעזור לנחם ולרומם את אלו שגורלם לא הטיב עימם.

תחילת הדרך

באופן מעשי, כבר אז המשימה של אמה החלה. במעט שהיה לה היא התחלקה עם הרעבים, החלה לטפל בקשישים בהם לא היה מי שיטפל.
היא הוענשה כאשר חילקה את המזון והרכוש של המשפחה, אבל סודהאמאני לא יכלה להפסיק את מעשי הנדיבות. המפלט היחידי עבורה היה בלילות , בהם היתה לבדה , שוקעת במדיטציה ובתפילה לקרישנה.
ב – 1975 , בגיל 22 , החלו אנשים להכיר בעובדה שאמה נמצאת במצב של אחדות מוחלטת עם האלוהות, מצב של אהבה שמימית.

ההשתוקקות של סודהאמאני לאם האלוהית היתה כה חזקה, עד שהיא לא יכלה לחשוב על דבר אחר מלבדה.
היא שקעה בחוויה האלוהית עד כדי שהפכה לא מודעת לגופה ולנעשה סביבה. היא אפילו הפסיקה להבחין בהבדל בין היום והלילה.
היא שכבה על הארץ , שקועה כולה במדיטציה עמוקה, בלי לתת את הדעת אם השמש קופחת או אם גשם יורד.
אחרי ההתנסות הזו, האימהות השמיימית התעוררה בתוכה וגרמה לה לחבק ולעטוף באהבה כל מי שהגיע לפגוש אותה, בתחושה שכולם הם ילדיה. מאות אנשים החלו להגיע מדי יום כדי להיות מספר רגעים בחיקה. אמה היתה מקשיבה לסבלם ומייעצת להם. כמו כן, היא התחילה ללמד על המשמעות האמיתית של החיים.