אנשים רבים תוהים איך קרה שילדה קטנה מכפר פשוט בדרומה של הודו הפכה להיות ידועה בכל רחבי העולם בתור –"אָמַה – האם של כולם". אימהות, במובן הרחב שלה אינה קשורה להולדת ילדים, אלא לאהבה, חמלה וחוסר אנוכיות. אימהות היא נתינה שלמה של העצמי לאחרים.

אם נסתכל על חייה של אָמַה, זה בדיוק מה שנראה – מישהו שנותנת את עצמה לאחרים בכל מחשבה, מילה ופעולה. נתינה היא המהות. זה בדיוק הדבר כאשר אנשים חסרי בית מבקשים מקלט אצל אמה והיא מעניקה להם בתים – אנו קוראים לה "הומניטרית". כאשר הסובלים באים לקבל מאָמַה נחמה רגשית והיא מעניקה להם אהבה, אנו קוראים לה –"אמא". כאשר אלו הצמאים לידע רוחני אמיתי מגיעים והיא מעניקה חוכמה רוחנית, אנו קוראים לה "גורו".
הגישה של אָמַה היא של שירות כל הבריאה באופן לא אנוכי, כאשר היא יודעת שהאחר הוא אלא שלוחה של העצמי שלה. הפעם, אָמַה הופכת להיות – אמהות אוניברסלית.
זהו העקרון אותו אָמַה מנסה להעיר את העולם באמצעותו דרך חייה, תורתה והחיבוק שלה (דארשן).
שאלות על טבעה של הנשמה, האוניברסליות של האל; על דהרמה, אהבה וחיי משפחה; על מדיטציה ותרגולים רוחניים אחרים; אָמַה מסירה את הספקות של המחפשים הרוחניים המחפשים בכנות בנושאים העדינים החל מצעירותה. לא היה לה מעולם גורו והיא לא למדה כתבים רוחניים; עדיין, היא מביעה את האמיתות הכתובות בחוכמה, בהירות וחדות עין. זהו לא ידע אקדמי, אלא ידע של מי שהתבסס לתמיד באמת המוחלטת. זוהי הסיבה שביתה הפשוט של אָמַה הפך להיות בית רוחני לאלפים – אשראם שבו מחפשים רוחניים מכל רחבי העולם מתאספים על מנת לספוג את החוכמה של אָמַה ולהבין את האמת שהיא טבעם האמיתי. המחפש מקבל הנחיות בהתאם לרמתו – החל מילד וכלה בסאנייאסי (נזיר במסורת ההודית).

החלום שלי – חזון של עולם שבו נשים וגברים מתפתחים יחד, עולם שבו כל אדם מכבד את העובדה שכמו שתי כנפיים של ציפור – נשים וגברים הם שווי ערך.

בראייתה את כל העולם כשלוחה של עצמה, אָמַה תמיד מוכנה לוותר על צרכיה הגופניים על מנת להביא חיוך לפניו של אדם כלשהו, לנגב את דמעותיהם או פשוט להקשיב למצוקות שלהם. האופן המתוק שבו היא צוחקת ומתבדחת עם אנשים, חולקת עימם את ההצלחות והכשלונות הפכו אותה אהובה על מיליוני אנשים מכל העולם. למעשה, רבים רואים באָמַה ידיד נאמן לחיים וחבר בזכות האופן שבו היא נותנת דארשן – יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, שנה אחרי שנה. למעשה, אמה ממשיכה באותה בדרך מאז הייתה בת 17 בלבד וכבר אז נודעה בכך שהייתה יושבת ומחבקת אנשים 22 שעות ברציפות. אָמַה מסוגלת להקריב ברמה האישית מכיוון שבין ידיה האנשים מרגישים בטוחים, מעודדים, אהובים ומרגישים שסופסוף הם מצאו מישהו שמבין ויודע אותם מההתחלה ועד הסוף. עם ההרגשה הזו האנשים מקבלים את הכוח להתקדם בחיים, ואָמַה מרגישה שזה חשוב יותר מצרכייה הפיזיים. יהיו הם צעירים או מבוגרים, חולים או בריאים, עשירים או עניים – כולם מקבלים את אותה האהבה שאינה תלויה בדבר. אָמַה לא מאכזבת אף אדם. לכולם יש אותו המקום אצל אָמַה – יהיה זה חסיד שלה או אדם אתאיסט.

לכל אדם בעולם צריכה להיות האפשרות לישון ללא פחד, לפחות לילה אחד. לכל אדם צריכה להיות האפשרות לאכול לשובע, לפחות יום אחד. צריך שיהיה יום אחד שבו בתי החולים לא יצטרכו לקבל אף חולה בגלל מעשי אלימות. על ידי עשייה של שירות ללא תמורה לפחות יום אחד, על כל אדם לעזור לנזקקים ולעניים. זו תפילתה של אָמַה, שחלום קטן זה יוכל להתגשם.

עבור אָמַה, האדוויטה (נון-דואליסטית, אי-שניות) אינה פילוסופיה אלא דרך חיים.
לפיכך, כל מחשבה, מילה ופעולה מהדהדת את האמת הגדולה – כל דבר בעולם הוא אלוהי.
בהתאמה, אָמַה מנהלת רשת עניפה של פעילויות הומניטריות. בתי חולים, בתים למחוסרי דיור, סיוע לאיזורים מוכי אסונות, בתי יתומים, בתי מחסה לחולים סופניים, פנסיות, פעולות למניעת התאבדות, תכניות תעסוקה…הרשימה אינה נגמרת. בהשראה של הדוגמה של אָמַה ואחרי שחוו את האהבה הטהורה שלה, אלפים רבים של אנשים מכל רחבי העולם קיבלו השראה לחיות חיים של שירות – נתינה של זמן או אולי ממון שהם יכולים לחסוך על מנת לעזור לאחר. זהו הזרע של האהבה שאמה נוטעת בהם והוא מתחיל לנבוט. זה היה החזון של אָמַה החל מההתחלה.

בעולמנו היום, אנשים חווים שני סוגים של עוני: עוני שנגרם בגלל מחסור במזון, בגדים ומחסה והעוני שנגרם בגלל מחסור באהבה וחמלה. מתוך שני אלו, עלינו להתייחס לשני קודם – בגלל – שאם יש לנו אהבה וחמלה בליבנו, אנו נשרת בלב שלם את אלו שסובלים מהמחסור במזון, בגדים ומחסה.

זהו הסוד מאחורי ההצלחה של מוסדות הצדקה של אָמַה ואיך הם מתפשטים באופן קבוע וללא סוף. התכנית הגדולה של אָמַה אינה רק לדאוג לנזקקים, אלא גם לאפשר למתנדבים הרבים לצמוח במובן הרוחני על ידי עשיית פעולות שאינן מונעות מצורך אנוכי – המטהרות את המיינד. אירגוני הצדקה של אָמַה, חוצות את כל הלאומים, גזעים, קאסטות ודתות וגם משכו את תשומת לב הקהילה הבינלאומית.
ב- 2005, הארגון של אמה – ה – מאטה אמריטה-אננדה מאי מאת' זכה במעמד מיוחד של מייעץ לארגון האומות המאוחדות.

יותר טוב להשחק בעשייה, מאשר להחליד באי עשייה- אָמַה.

הומניטרית, אם, חברה, גורו, נציגות אלוהית – אנשים רואים אותה באופן שונה. אמה מקריבה את עצמה לעולם. במציאות, אָמַה היא מעבר לתפקידים הללו,כאשר היא יודעת את טבעה האמיתי שהוא הטבע של כל אחד ואחד מאיתנו – מודעות אלוהית ואושר שמיימי הממלאים את היקום.
מתוך החמלה חסרת הגבולות שלה, אָמַה מתאימה את עצמה לרמתו של מי שעומד מולה – יהיה זה אדם עני, בודד או מחפש רוחני – על מנת להעניק את מה שהוא רוצה וצריך. זוהי המטרה שלשמה אָמַה נולדה וזו הסיבה היחידה שהיא חיה עבורה. למעשה, אָמַה אמרה שהרצון שלה הוא לחבק באהבה, לנחם ולנגב את הדמעות עד לנשימתה האחרונה.

אם נתבונן באופן בו חיה אָמַה את חייה, נותר רק להגיב בפליאה. חיבוקים ונשיקות בפומבי אינם חלק מהתרבות ההודית, בעיקר לנשים. ואילו אָמַה מחבקת ומנשקת כל אדם שבא לפגוש אותה.
היא אינה נשואה ,ללא ילדים, ועדיין , היא ידועה בתור אמא לכולם.
אָמַה נותנת אוזן קשבת לאנשים שבאים אליה, באופן רצוף כבר מעל ל 30 שנה.
ישנם הורים שיתעייפו מהבעיות של שניים או שלושת הילדים הביולוגיים שלהם , אולם אָמַה לעולם אינה מתעייפת מכך.
יום אחר יום , שנה אחר שנה , תמיד בסבלנות מדריכה את הילדים שלה להבנה עמוקה יותר לגבי אופיו וטבעו האמיתי של העולם.

ביממה של אמה יש את אותן 24 השעות שיש לכולנו… ולמרות זאת

במהלך יום , אָמַה מנהלת את כל אירגוני הרווחה, פוגשת אלפי אנשים ונותנת להם דארשן , קוראת ועונה לאינספור מכתבים, מייעצת לחניכיה בסוגיות הרוחניות אפילו הקטנות ביותר , מובילה את השירה באשראם בכל ערב, וכל זאת בלי שום סימן של עייפות או מתח ותמיד בחיוך מאיר עיניים! כבר למעלה משלושה עשורים ,ללא יום חופש ,יום מחלה או חופשה.

שמה המלא של AMMA הוא שְרִי מָאטַה אָמְרִיטְאָנַנְדָמַאִי דֶוִי.
אנשים קוראים לה AMMA. משמעות שם זה במליאלאם ( Malayalam- שפתה של אָמַה) הוא אִמָּא IMA. בהקשר זה השם אָמַה משקף את עקרון האמהות האלוהית אשר טִבעה הוא חמלה ואהבה ללא תנאי לכל. יש המכנים את אָמַה MOTHER ולעיתים אָמַה.
בשפה העברית ניתן לכתוב את שמה אָמַה או אָמַא. צורת הכתב אָמַא בעברית מכילה בתוכה את המילה אִמָּא (IMA). בחרנו לכתוב את שמה אָמַה, מאחר שדוברי עברית יקראו אָמַא כ- אִמָּא (IMA) מה שעלול ליצור בלבול בקריאה. ביקשנו גם להבחין בין בין MOTHER ל AMMA שיכולים להופיע שניהם באותו הטקסט. בכל מקרה, חשוב שהקורא העברי יכיר את עומק משמעות שמה הידוע בקרב רבבות דוברי עברית גם כ"אם המחבקת".