מאת: נאט

אמה תמיד מזכירה לנו כמה חשוב להיות במודעות לכל פעולה שאנו עושים. התקרית הבאה מזכירה לי בדיוק כמה חשוב להפוך את העצות של אמה לתרגול יומיומי.

התכנית של אמה בדאבלין

היה זה במהלך הסיור של אמה בדבלין, אירלנד, כשעל הבמה סיפר מאחד מדיירי האשראם על אמה, וגם ענה לשאלות מהקהל. תפקידי היה להעביר את המיקרופונים האלחוטיים לאנשים בקהל שרצו לשאול שאלות. התוכנית התקדמה, כשלפתע חשתי צורך עז להתפנות. תיארתי לעצמי שבין שתי שאלות, כאשר ניתנת התשובה, אוכל לחמוק במהירות לשירותים לעשות את ענייני, ולחזור בזמן לשאלה הבאה בלי שאיש יבחין בכך.

חשבתי שזהו רעיון מעולה.

וכך לפני שהתחמקתי כיביתי את המיקרופון והשחלתי אותו לכיס. השירותים היו ממש ליד אולם האירוע, ויכולתי לשמוע בבירור מה קורה מעבר לקיר. הייתי מרוצה שהתוכנית שלי עובדת כל כך טוב. כאשר ישבתי ושחררתי, יכולתי לשמוע את הנאום מתקדם. אבל לפתע, האולם השתתק. להפתעתי , התשובה היתה קצרה כל כך שאפילו לא הספקתי לסיים את " מספר 1". במהירות שטפתי ידיים, תפסתי את המיקרופון ורצתי לתוך האולם.
כמו שקורה פעמים רבות , בחיים רוחניים, הדבר שאנו רוצים הכי להסתיר מתגלה במהירות הרבה ביותר לכולם.

פרצתי אל תוך האולם עם המיקרופון בידי כאילו לא קרה דבר- שאלתי מי רוצה לשאול את השאלה הבאה. כמובן שהסיטואציה היתה קצת מביכה, כך שאנשים הגניבו אלי חיוכים. אבל ככל שהתקדמה התוכנית הרגשתי שמשהו עומד באויר, ולא יכולתי לאמוד עליו בדיוק.. אנשים המשיכו לצחקק ולהסתכל עלי במבט משועשע ובפליאה. חשבתי לעצמי ' טוב, אני מבין שזה היה מצחיק שהגעתי מאוחר, אבל זה באמת היה כ-זה מצחיק'.
רק כאשר התוכנית נסתיימה, כשהלכתי לשירותים שוב, הבנתי מה קרה. כשראה אותי הבחור שעמד לידי בשירותים, הוא התחיל לצחוק, ואמר: "הי, הנה אתה שוב, אבל הפעם בלי המיקרופון דולק!!!" הייתי המום- כשהשחלתי את המיקרופון לכיס כנראה בטעות הזזתי את הכפתור וכל הקהל שמע את טפטופי הגשם שיצרתי במהלך התוכנית ואת קולות מפל המים כששטפתי ידיים בזמן שהתוכנית הרוחנית נמשכה. בהתחלה היתי די נבוך, אבל מהר מאד עלתה בי תחושת תודה עמוקה, וחשבתי: תודה אלוהים, שלא סייעת בידי לעשות גם את "מספר 2" – נראה לי שקולות הרעמים היו כבר באמת יותר מדי בשביל תוכנית רוחנית… תאר לעצמך, אתה מחליט לבוא לבלות ערב מעורר השראה עם תובנות רוחניות לגבי טוהר ואהבה, ומקבל במקום זה סימפוניה של הביטויים הכי בסיסיים של גוף האדם.

נאט

התקרית הזו, גרמה לי להבין עד כמה חשוב להיות עירני ומודע לכל פעולה הכי קטנה שלי אפילו שהייתי זהיר מאד וכיביתי את המיקרופון לפני שהלכתי לשירותים, אותה העירנות והדריכות נעלמה ממני כשהכנסתי את המיקרופון לכיס. אם פעולה כה קטנה כמו הזזת הכפתור יכולה לגרום כך כל הרבה שעשוע, מה לגבי תוצאות המילים והמעשים שלנו, היה והם נעשים ללא מספיק מודעות?

עלינו לזכור שמודעות, כמו רוחניות כולה, אינה משרה חלקית. לא משנה איפה אנחנו ומה אנחנו עושים, אותה המודעות תביא יופי ותחושת שלמות לכל מעשינו.