מאת: ג’ייק הלפרן, ניו יורק טיימס, תורגם ופורסם לראשונה ב"הארץ"

יש פמליות רגילות וישנה הפמליה של מאטה אמריטננדמאיי, הגורו ההודית בת ה-59 המוכרת בכינוי “אמה” שמשמעו אמא. ביום שישי יצאה אמה לסיור שנמשך חודשיים בצפון אמריקה בלוויית 275 מתנדבים. הם יסיירו בארבעה אוטובוסים ברחבי היבשת ויבקרו ב-11 ערים, כולל ניו יורק. בכל אחת מהערים בדרכם אמה תקבל את פניהם של אלפים מחסידיה – כשהיא יושבת על במה – בכל פעם ל-15 שעות ברצף.

אמה מוכרת יותר מכל בחיבוקים שהיא מעניקה: היא חיבקה מיליוני בני אדם ברחבי העולם, מה שהעניק לה את הכינוי “הקדושה המחבקת”. המעמד שלה כ”תרפיסטית” רוחנית מושך חסידים רבים בארה”ב; ואולם מה שאמה מציעה בהודו הוא מורכב ומשמעותי הרבה יותר. היא בנתה ארגון עצום שהוא מופת להצלחה ומושא לקנאה הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. כפי שאמר לי אומן צ’אנדי, ראש הממשלה של מדינת המחוז קרלה: “היא בנתה אימפריה מאפס”.

שמעתי על אמה לראשונה לפני כשנה, כשהתגוררתי בהודו ולימדתי עיתונאות. שמעתי סיפורים על כפר דייגים לשעבר בקרלה, בדרום הודו, שנהפך לאוטופיה בג’ונגל. אנשים שביקרו שם סיפרו שיש שם אשרם ענק, הכולל אוניברסיטה מודרנית ומרפאה שמעניקה טיפולים רפואיים בחינם ותיארו את המקום כיישוב מבהיק בניקיונו. אמרו שהקהילה כולה סוגדת כביכול לאשה בגיל העמידה, שחסידיה רואים בה אלה למחצה. סיפרו שאמה מחוללת נסים, מסיטה סופות ושבנתה מקום שבו הכל – ממתגי התאורה ועד למתקני המיחזור – פועל כתקנו, ובהודו, יש לזכור, זהו אולי הנס הגדול מכולם.

בדומה למנזרים, אשרמים הם בדרך כלל מקומות מבודדים ושקטים, אבל האשרם של אמה כה גדול שהוא מזכיר במראהו עיר קטנה. יצאתי מהמונית בשער הראשי, ומאחר שבאשרם אין מכוניות, פסעתי בשבילים שבו. האשרם משתרע על שטח של כ-400 דונם וכולל בניינים של אוניברסיטת אמריטה (שהקימה אמה) וכן מעונות, מקדשים, מסעדות וחנויות.

"אמה" מחבקת צעירה באירוע צדקה בניו יורק. בארה"ב לבדה, יש לה שמונה אשרמים. צילום: ניו יורק טיימס

שאלתי אותה איך היא מצליחה להתנהל בקצב כזה. היא חייכה. אז צבטה את לחיי ודגדגה אותי – כמו אם המדגדגת פעוט שובב – ואמרה בעזרת מתורגמן, “אני מחוברת למקור האנרגיה הנצחי, לכן אני לא כמו סוללה שמתרוקנת”.

למעשה, אמה מעניקה אנרגיה לארגון גדול שאותו הקימה – שפעמים רבות ממלא את החלל הריק שמותירה ממשלת הודו. למשל כאשר צונאמי זרע חורבן בדרום הודו ב-2004, חלפו ארבעה ימים עד שממשלת קרלה הכריזה מה בכוונתה לעשות כדי לעזור. לעומת זאת אמה יזמה בתוך שעות פעולות סיוע וסיפקה מזון ומחסה לאלפי בני אדם; מאז, לדברי הארגון שלה, היא בנתה יותר מ-6,000 בתים. ויש עוד דוגמאות רבות לפעילויותיה.

הארגון שלה מגייס כ-20 מיליון דולר בשנה ברחבי העולם, כך לפי הדובר, אבל בהודו הניהול הפיננסי של ארגונים מסוגו אינו גלוי לציבור. גם בארה”ב, המרכז שלה – M. A. Center – אינו חייב למסור נתונים על מצבו הפיננסי מאחר שהוא רשום כמוסד דתי.

אבל זה לא מרתיע תורמים פוטנציאליים. ב-2003 התרשם נשיא הודו לשעבר עבדול קאלאם מפעילות הצדקה של אמה עד כדי כך שהחליט לתרום לה סכום השווה למשכורתו השנתית. בהקשר זה אמר לי צ’אנדי בעצב: “הממשלה כפופה למגבלות רבות מאוד, ולעומת זאת כשאמה נותנת הוראה כבר למחרת מתחילים לעבוד על זה”.
אחרי הלילה הראשון באשרם התעוררתי כשעיניה המחייכות של אמה מביטות אלי מדיוקן ענק שהיה תלוי מעל מיטתי. תמונותיה תלויות בכל מקום – משרדים, אולמות כניסה, מסדרונות, חדרי אוכל ואפילו במעליות.

בדרכי לארוחת בוקר בבית הקפה חלפתי על פני בית דפוס, ואחד העובדים שם סיפר לי בעיניים נוצצות כי הצוות בדיוק סיים להפיק מהדורה של הביוגרפיה של אמה ברוסית. הביוגרפיה הרשמית על חייה, שתורגמה ל-31 שפות, שוזרת סיפור על עוני עם אירועים מופלאים: היא נולדה למשפחה ענייה מקאסטה נחותה, אבל כבר בתור ילדה מסרה חפצים שהיו ברשות משפחתה לאנשים שמעמדם היה נחות או גרוע יותר. לפיכך אביה קשר אותה לעץ והכה אותה. מגיל צעיר נהגה לחבק אנשים זרים. בסופו של דבר עזבה את הבית וחיה בטבע, ושם, לפי הביוגרפיה שלה, שרדה בעזרת כל סוג של מזון שהצליחה למצוא – כולל שברי זכוכית וצואה של בני אדם.

כבר כשהיתה לאשה צעירה החלה לחולל נסים – היא נישקה נחשי קוברה, הסיטה סופות גשמים והאכילה יותר מ-1,000 בני אדם מסיר אחד קטן. לאורך ההיסטוריה של הודו מורים רוחניים שונים, גורואים, נחשבו תמיד לאנשים מעוררי כבוד ויראה. “אתה שומר מרחק מהם וחש מסונוור”, אומרת פרופסור קארן פצ’יליס, מאוניברסיטת דרו במדיסון, ניו ג’רזי, מומחית למורות רוחניות.

בדרך כלל המורים הרוחניים לא הצטיינו בחיבוקים. אמה הפכה על פיה את כל התפישה הזאת של המורה הרוחני, אומרת פצ’יליס, בכך ששילבה בין תפקיד המורה הרוחנית לתפקיד של אם מגנה ומנחמת.

הטרנספורמציה של אמה מילדה חריגה למעין גורו-אמא החלה בסוף שנות ה-70. שמועה על החיבוקים שהיא מעניקה התפשטה, והחל להגיע אליה זרם קבוע של מבקרים, רבים מהם אמריקאים. בעזרת התרומות הראשונות נבנו בנייני מגורים, מרפאה ומרכז להכשרה מקצועית. ואז החלה אמה לנסוע בעולם ולקדם את הפילוסופיה ההינדית שלה, שעיקריה טיפוח של אהבה, התבוננות ואי-אנוכיות והיא מבוססת על פעילויות צדקה רבות, כולל סיוע לרעבים ולאזורים מוכי אסונות, טיפול רפואי חינם לעניים, והקמת בתי יתומים.

מסעותיה נעשו עם הזמן יותר ויותר מורכבים. בכל עיר היא שוכרת מלון המשמש מרכז התכנסות, שם היא מאכילה ומחבקת אלפי בני אדם. כינוסים ומפגשים עמה מתרחשים גם באשרמים נוספים שלה; יש שמונה כאלה בארה”ב.

בזמן ארוחת הבוקר שוחחתי עם דנטה סוייר, אמריקאי שחי באשרם שלה בקליפורניה יותר מעשור. בעודי לוגם קפוצ’ינו, מעיין ברשימת הפיצות שבתפריט וחוכך בדעתי אם לצאת לשחייה בבריכה שבאשרם, שאלתי אותו אם כל הדברים הללו אינם מפנקים מדי בשביל מקום רוחני. “אילו זה היה אשרם מסורתי עם בקתות ודייסת אורז לא היו באים לכאן כל כך הרבה אנשים, או שהם היו באים ליום אחד ובורחים כל עוד נפשם בם”, השיב סוייר. “בעיני אמה זה יהיה אסון אם אנשים לא יבואו לכאן בחופשה בגלל שאין כאן פיצה – לכן יש לנו".

באחד הלילות הסכימה אמה להעניק לי ראיון במעונה הקטן, בנוכחות כמה וכמה מעוזריה, כולל יועץ תקשורת, שני צלמי וידיאו ומתורגמן שתרגם את שאלותי מאנגלית לשפה המקומית, מלאיאלאם.

“אתה לא סתם אורח מבחינתי”, אמרה לי אמה כשהתיישבתי. “הספקות שלך הם הספקות של העולם. לכן אתה יכול לשאול אותי כל דבר”. הטון שלה היה אינטימי. כולם המתינו בסבלנות שאתחיל לדבר.

הצגתי מיד את עניין הכישלון של ממשלת הודו במתן שירותים לאזרחים. ואמה ענתה: “זה כמו שמישהו מוכש על ידי נחש ולפני שהוא מבין איזה נחש הכיש אותו, הוא מת. זה מה שקורה עם הפעולות של הממשלה”.

בהמשך שיחתנו אמרה לי כי אף פעם אין חילוקי דעות בינה לבין “ילדיה” וכי זהו המפתח להצלחתה. האם לא קרה מעולם, שאלתי אותה, שמישהו מחסידיה סתר את דבריה או הטיל בהם ספק? “עד היום לא היו חילוקי דעות רציניים בין אמה לילדיה”, השיבה אמה בענייניות. “עד היום תפקדנו כמו ראש אחד”, יתר על כן, אמרה אמה, מאז ומעולם היא מקפידה להנהיג אנשים באמצעות דוגמה אישית. “אני הראשונה שאכנס לבור שופכין ואנקה אותו”, אמרה.

היא התעקשה כי אינה אומרת לחסידיה מתי להתחתן, אם לעשות ילדים או איך לחיות את חייהם, ונראה שבכך ביקשה להפריך את הרעיון שהארגון שלה מתנהל באופן כלשהו ככת.

“אני לא אוהבת כשאנשים אומרים שיש לי כוחות אלוהיים”. אמרה. “אני לא אומרת לאנשים שאפשר להגיע להארה רק בדרך אחת ויחידה… אם אתה חושב שהאהבה היא כת, אז אין בכוחי לשנות זאת. הדת שלי היא אהבה”.