חיפוש

אָמַה שיתפה שלמרות שסכסוכים ואי שקט גוברים בעולם של ימינו, ישנן פעולות עמוקות אך פשוטות שכל אחד מאיתנו יכול לנקוט כדי להשיב את השלום והאושר. הנה קטעים מהמסר שלה בחגיגות 72 באמריטאוורשאם באמריטפורי ב-27 בספטמבר 2025.

במשך 65 שנה, אָמַה מקשיבה לצער ילדיה, לשמחותיהם הקטנות, לתלונותיהם ולקינותיהם. אָמַה מכירה היטב את עומק כאב ליבם ואת הכאב שמאחורי דמעותיהם.

גם אם איננו יכולים לוותר לחלוטין על הרגלינו הרעים הישנים, עלינו לפחות לנסות. הרגלים חדשים המועילים לחברה ומסייעים לצמיחה הפנימית של האדם צריכים להיוולד בתוכנו. זהו יום ההולדת האמיתי. בדרך זו, אינספור לידות חדשות של טוּב ימשיכו להתרחש.
כאשר עצי סגולה כאלה יפרחו בתוכנו, צבעיהם וניחוח פרחיהם יתפשטו לכל עבר. הם יביאו שמחה אינסופית לנו כמו גם לאחרים. זוהי חגיגת יום ההולדת האמיתית.

שינוי פנימי מביא שינוי מבחוץ

אָמַה יודעת ששינוי אינו קל. אבל החושך מתפשט מסביב, והחרדה לגבי העתיד גוברת. במצב כזה, כל אדם חייב להפוך לעץ קטן של טוּב. אחרת, העולם לא ישתנה.

כל דבר בבריאה הוא פלא. והפלא הגדול מכולם הוא האדם. הסיבה לכך היא שלאנושות יש מתנה ייחודית – היכולת לחשוב לעומק, להבחין בין טוב לרע ולפעול בהתאם. כאשר תחושת ההבחנה הזו מתעוררת, אז שחר חדש יפרח. ויחד עם זה, מתעורר שינוי בגישה הפנימית של האדם. שינוי בעולם החיצוני יבוא באופן אוטומטי.

אין שום דבר רע בעולם. הבעיות היחידות הן אלו שנוצרות על ידי הפרספקטיבה המעוותת של האנושות. בני אדם מנצלים לרעה את יכולתם לחשוב ולבחור. בעולם, ישנן שתי קבוצות של חוקים: חוקים מעשה ידי אדם וחוקי היקום

הסדר האולטימטיבי של היקום

בדיוק כפי שלחוקים מעשה ידי אדם יש מבנה מסוים, גם ליקום יש קצב וסדר משלו. חוקים אנושיים ניתנים לשינוי. אבל את החוקים המעודנים של היקום לא ניתן לשנות. איש אינו יכול לשנות אותם לעולם.

איש אינו יכול להימלט מחוקי האל. שום חוק מעשה ידי אדם אינו יכול לבטל אותם. לדוגמה, אם מישהו מכריז "אני לא מאמין בחוק הכבידה" וקופץ מהקומה העשירית של בניין, האם הוא יכול להפר את חוק הכבידה? לעולם לא. במקום זאת, הוא ישבור את זרועותיו ורגליו.
כיום, אנו פועלים רק במסגרת חוקים אנושיים וממשלתיים. חוקים כאלה, כמובן, נחוצים. אך לעתים קרובות, אנו מפרים את החוקים האוניברסליים הגדולים השולטים הן באנושות והן בכל היצורים. בחיים הארציים, כללים והבחנות נחוצים. אך הגישה "כדור הארץ והטבע שייכים רק לנו, בני האדם; נחיה כרצוננו ונעשה כרצוננו" היא שגויה.

עלינו לחיות על פי המילה שלנו

מצד אחד, אנו מקיימים כנסים ודיונים בכל רחבי העולם נגד מלחמה, אי שוויון ואי צדק. אנו מכריזים בקול רם על הצורך בהגנה על הסביבה, מאמץ משותף, הרמוניה בין-דתית ושלום. אנו עורכים הסכמים ואמנות. אך אותן פעולות שאנו מוחים עליהן ונשבעים להפסיקן ממשיכות ללא הפוגה.

מצד אחד, אנו משבחים את ארצנו הקטנה קראלה, וקוראים לה "ארץ האל", "ארץ האוריינות", "ארץ התרבות" וכו'. אנו מפרסמים דברים כאלה לעולם. אך מרגיש כאילו אלוהים ברח מהארץ הזו מזמן – כי איבדנו את תחושת הדהרמה שלנו.

בין אם ביום ובין אם בלילה, נשים ונערות עדיין אינן יכולות ללכת לבד ללא פחד. תפילתה הקבועה של אָמַה היא: "אלוהים, לפחות היום, מי ייתן ולא אשמע על שום זוועות או אכזריות שבוצעו נגד נשים או נערות." אך תפילה זו נותרת רק חלום. על כך, איננו יכולים להאשים את אלוהים.

איננו יכולים לצפות שאלוהים יעשה 100 אחוז מהכל. למעשה, אנשים כמעט ולא נותנים לאלוהים מקום בחייהם כלל. עבור רבים, הגישה היא: "אם אחרי הכל יישאר זמן ותחושת עניין, אז אולי אלוהים." הניחו את אלוהים בצד לרגע. נניח שמאמץ אנושי הוא מה שבאמת חשוב. גם אז, האם אנו פועלים כשאנחנו צריכים, בדרך הנכונה, בכנות ובמסירות? הסיבה העיקרית לכך שבני אדם אינם פועלים בהתאם לדהרמה היא בגלל היעדר ערכים רוחניים בחברה. אנשים מאמינים שהם יכולים לחיות כרצונם, טובעים את חייהם באלכוהול ובהרגלים רעים אחרים. כך, כל חייהם מתבזבזים.

קהילות בחיבור

החברה נהגה לתפקד על פי ערכים רוחניים בסיסיים. בימים עברו, אפשר היה לקבל ערכים ותחושת ביטחון מהמשפחה עצמה. כל הכפר חי גם הוא כמו משפחה אחת גדולה. בכפר של אָמַה, כל הבתים היו קרובים מאוד זה לזה. כשהתבוננתם מהבית החוצה, הייתם מסתכלים ישר לתוך הבית הסמוך. באותם ימים גפרורים היו נדירים. מוקדם בבוקר, כל אדם היה בודק אם מישהו אחר הדליק את התנור שלו. אם מישהו כבר עשה זאת, האדם הבא היה מדליק את התנור שלו מאותה אש. השכן של אותו אדם היה מגיע ואז מדליק את התנור שלו מאותה אש. כך, כולם היו מדליקים את התנורים שלהם מביתו של האדם הבא. כיום, רבים מטאטאים את בתיהם ומשליכים את הפסולת מעבר לקיר לחצר של השכנים. בעבר, לרוב הבתים היה שלט "ברוכים הבאים" בכניסה. כעת הוא הוחלף ב"היזהרו מכלב".

חמש מטרות לחינוך

אם יהיו לנו ערכים, נוכל לשלוט במידה רבה ברגשות הבסיסיים שלנו. חינוך ממלא תפקיד חיוני בלרומם את הפרט והחברה כאחד. למרות שעשינו התקדמות רבה בחינוך כיום, הערכים בחברה יורדים. גירושין, דיכאון, התאבדות, רצח והתמכרות לסמים נמצאים במגמת עלייה.

חינוך צריך למלא חמש מטרות:

  1. פרנסה: עליו לספק לנו ידע והכשרה כדי להשיג עושר, מעמד, את צרכי החיים ואת הנוחות והצרכים שלהם.
  2. עיצוב אופי: כשם שניתנת חשיבות לבריאות גופנית, יש לתת חשיבות שווה לטיפוח אופי טוב. חינוך חייב לעזור לנו לפתח נפש בריאה, בגרות רגשית ויכולת הבחנה.
  3. אהבה והכרת תודה: חינוך צריך ללמד את התלמידים לאהוב, לכבד ולהרגיש אסירי תודה לטבע ולאלוהים.
  4. חובה לחברה ולעולם: יש לעורר השראה בתלמידים לא רק לדאוג למשפחותיהם, אלא גם למלא את אחריותם ולשלם את חובותיהם לחברה, לאומה, לעולם ולטבע עצמו. עלינו לזכור שהטבע מברך אותנו במזון, מחסה, אור שמש, גשם, הרים, יערות, נהרות, עצים, פרחים ופירות. חינוך חייב להניע אותנו לבצע שירות חברתי ופעולות לא אנוכיות בהתאם ליכולתנו.
  5. מודעות לעצמי: חינוך צריך לעורר את המודעות למהות האמיתית שלנו – שאנחנו לא פרטים נפרדים או מבודדים, אלא חלק מהיקום עצמו. עליו להנחיל את הידיעה ש"כמו שהמים באמצע האוקיינוס ובגל שעל החוף זהים במהותו, גם אני גל בין אינספור הגלים באוקיינוס הגדול של הקוסמוס".

חינוך וערכים הם אחד

בקצרה, חינוך חייב לספק את הכוח להתמודד עם אתגרי החיים, לטפח את כוח המחשבה, לעורר חקירה, לחדד את האופי ולפתח חמלה כלפי הזולת. כיום אנו מדברים לעתים קרובות על "חינוך מבוסס ערכים". האמת היא, חינוך וערכים אינם שני דברים נפרדים. הם אחד – כמו זרעי שומשום ושמן שומשום. אנו זקוקים גם לחינוך כדי להתפרנס וגם לחינוך לחיים עצמם. ישנם שני סוגים של חינוך – אחד לפרנסה ואחד לחיים. כאשר תלמידים לומדים להיות רופאים, מהנדסים או לרכוש מקצוע אחר, הכל לפרנסה – כדי להתפרנס. הסוג השני של חינוך הוא לחיים עצמם. יש לתת לכך עדיפות עליונה. חינוך זה הוא שמעניק לנו הבנה מעמיקה של טבע העולם והעצמים שבעולם. הוא מלמד אותנו לזהות את רגשותינו וכיצד לנהל אותם. הוא מאפשר לנו לראות דברים במקומם המתאים ולהתקדם בהתאם. מטרת החינוך אינה ליצור אנשים שיכולים להבין רק את שפת המכונות. במקום זאת, מטרתה העיקרית צריכה להיות להקנות תרבות של הלב – תרבות המבוססת על ערכים מוסריים ורוחניים. אך לרוע המזל, אנו שוכחים זאת.

רוחניות היא ה-GPS שלנו

אם נשנה את הגישה שלנו, נוכל לשנות את נסיבותינו. הבנה רוחנית היא כמו שימוש ב-GPS. נניח, אנחנו רוצים לנסוע לבית של חבר שלנו אבל אנחנו לא בטוחים בדרך. אם נשתמש ב-GPS שלנו, נוכל להיות בטוחים שנגיע ליעד המיועד שלנו.

אם ניסע בלי GPS, נצטרך להמשיך לבקש הנחיות מזרים לאורך הדרך, ואנחנו עלולים ללכת לאיבוד. נהיה גם לחוצים לאורך הנסיעה. באופן דומה, ה-GPS של ידע רוחני עוזר לנו לנסוע בשלווה בדרכי החיים הבלתי צפויות מבלי ללכת לאיבוד.

באנגלית, המילה saṁskāra מתורגמת כ"תרבות". במעבדה, תרבית היא דגימה של חיידקים שמקבלת את הסביבה האידיאלית לגדילתם. מה המשמעות של "תרבות" בהקשר זה? זה מתייחס ליצירת תנאים נוחים שבהם החיידקים בדגימה יכולים לשגשג.

באופן דומה, saṁskāra – תרבות רוחנית – מספקת לנו את הסביבה האידיאלית לצמיחה פנימית. כדי שצמיחה זו תתרחש אצל ילדים, יש ליצור תחילה סביבה תומכת בבתים ולאחר מכן בבתי ספר ובמכללות.

כיום, אנו ממוקדים יותר ברצונות שלנו מאשר בצרכים שלנו. רצונות וצרכים הם שני דברים שונים. עלינו להכיר בהבדל ביניהם. לדוגמה, גם שעון שעולה 100 דולר וגם שעון שעולה 10,000 דולר יציגו את השעה הנכונה. זה כל מה שאנחנו צריכים.

אָמַה לא מתכוונת שאנשים לא צריכים לענוד שעונים יקרים. זה תלוי בכל אדם. אבל אין סוף לתשוקות. עלינו לנסות למצוא סיפוק במה שיש לנו ולמצוא שמחה בנתינה לאחרים. זהו העושר הגדול ביותר שאנו יכולים להשיג בחיים.

סבלנות, התמדה, פוטנציאל

עלינו לנסות לטפח את איכות הסבלנות הזו, משום שסבלנות היא הבסיס לכל צמיחה. בכביש, ייתכן שראינו שלטים שאומרים: "שימו לב! תיקוני כביש לפנינו! אנו מודים לכם על הסבלנות ושיתוף הפעולה שלכם". כשאנו רואים שלטים כאלה, אנו מיד מאטים ונהגים בזהירות רבה יותר, בלי קשר לכמה שאנחנו ממהרים.

באותו אופן, כשאנו מתקשרים עם אחרים, הם עשויים לומר דברים שמרגיזים אותנו, אך במצבים כאלה, אנו זקוקים לסבלנות. ככל הידוע לנו, ייתכן שגם להם מתרחשת תיקון כביש כלשהו במיינד. כשם שאנו סבלניים כלפי אדם עם מוגבלות, עלינו להבין שאנשים עם כעס גם הם בעלי מוגבלויות בצורה מסוימת ויש להתייחס אליהם בסבלנות.

אנחנו לא נרות שמחכים שאחרים ידליקו אותם. אנחנו השמש הזוהרת מעצמה. אנחנו לא גורים חסרי אונים; כולנו אריות חזקים. עלינו לפתח סבלנות והתמדה כדי לעורר את הפוטנציאל הפנימי שלנו.

האדם למד לעוף כמו ציפור ולשחות כמו דג, אך שכח כיצד ללכת ולחיות כמו בן אדם. בכל מקום בו צב זוחל, הוא משאיר שובל בחול. באופן דומה, עלינו לשאוף להשאיר את חותמם של זיכרונות טובים לפני שאנו עוזבים את העולם הזה.

מפתח פשוט

סכסוכים ואי שקט גוברים בחברה. זה כמו פצצה שנמצאת בכל בית שיכולה להתפוצץ בכל רגע. אנחנו מקיימים פגישות כל הזמן, אבל האם ליבנו נפגשים? האם אנחנו מסוגלים לפגוש את העצמי האמיתי שלנו?

גירושין הולכים ומתרבים. מערכות יחסים זוגיות אינן מושרשת באהבה. בני זוג חושבים רק על האינטרסים האנוכיים שלהם. הם לא שומעים מה השני אומר. הם מקשיבים לפי התפיסות המוקדמות שלהם. כיצד יימשכו מערכות יחסים משפחתיות אם אין תקשורת אמיתית?

המפתח להרמוניה משפחתית אמיתית הוא סבלנות. הבעל והאישה צריכים להתאים את עצמם זה לזה. הם לא צריכים לחפש את האושר שלהם לבד. כל אחד צריך להתייחס למקום של בן/בת הזוג שלו.

תפילתה של אָמַה

כאשר הירח המלא זורח, כדור הארץ משתחרר מחשכת הלילה. באופן דומה, מי ייתן ואור האהבה וחוסר האנוכיות יפזר את חשכת האנוכיות, השנאה והסכסוך המכסה את העולם. מי ייתן ושחר חדש ויפהפה של טוּב יפרח. מי ייתן ואור האמת והדהרמה ימלא את לבבות האנושות. אָמַה מתפללת את התפילה הזו לנשגב: מי ייתן וכל העולם יתמלא שלום ואושר. בין אם נצחק או נבכה, הזמן יעבור. לכן, עלינו למלא את חיינו בצחוק. כמו כל החלטה אחרת, גם אושר הוא החלטה. זוהי ההחלטה הנחרצת, "כל דבר שאפגוש בדרכי, אהיה מאושר. אהיה אמיץ. אני לא לבד; אלוהים איתי." ביטחון עצמי זה נותן לנו את הכוח לעשות כל דבר שאנו חושבים עליו. הבה נעשה כמיטב יכולתנו ונתפלל לחסד אלוהי.


॥ ॐ लोकाः समस्ताः सुखिनो भवन्तु ॥
Om Lokah Samasthah Sukhino Bhavantu
מי יתן וכל הברואים יחיו באושר ובשלום

דילוג לתוכן