השעה היתה 20:30 בערב, כשהובלנו לחדרה של אמה, לאחר שהיא נתנה דרשאן לכולם והובילה את שירת הבאג'נים.

בחדר היו שני כיסאות והסוואמים (תלמידיה הבכירים של אמה) שהגיעו להקשיב לראיון בחרו להתיישב על הרצפה. אמה הציעה לי את הכיסא השני אך העדפתי לשבת לצידה על הרצפה בהתאמה לענווה המאפיינת את תלמידיה וגם כדי שאוכל להקליט כל מילה בבירור.

-אמה, האם את אלוהים?

(צחוק) בני, תגיד לי איך אתה תופס את אלוהים?

-ובכן..איננו יכולים לראותו, אנחנו רוצים להכירו…יש לו כוחות על טבעיים.

אני לא מאמינה שאלוהים נמצא שם, מעל לשמיים, אני תופסת את האלוהות במונחים של איכויות. השאיפה היא להנחיל איכויות אלו בבני אנוש, בני אדם.

-אלפים באים אליך עם הבעיות שלהם. האם את מרגישה לעיתים לחוצה?

אני חיה ברגע כך שאין שום מתיחות. אני מכירה את אופיו של העולם הזה. אנשים באים ומבטאים בפני את הרצונות שלהם.
זאת איננה משימה קשה עבור אם להשגיח על ילדיה. זה הופך להיות קשה רק עבור מטפלת או בייביסיטר.

הקהל לא גורם לי להיות לחוצה. לעיתים ישנם 20,000 איש, לעיתים 30,000 איש. אם ישנם יותר אנשים אני פשוט מגבירה את הקצב שלי.

-מדוע את מחבקת אנשים?

זה כמו לשאול נהר מדוע הוא זורם. זהו האופי שלי. כך נהייתי.
אם אדם נופל, האם תתבונן מהצד או האם תעזור לו להתרומם?
אינני מבחינה בין גבר או אישה. לשם השוואה, תפקידו של רופא הוא לקבל מטופלים ולרפא אותם. באותו הדרך, הקארמה שלי הינה לנחם את אלו שמגיעים אלי עצובים.

בתרבות ההודית, דמות האם מקבילה לאלוהים. תפקידה של האימא ראשון בחשיבותו. כשילד בוכה, אתה מלטף אותו. אחר כך אם הוא שוכב לידך ובוכה, אתה לוקח אתו על הכתף. אחר כך מחבק את הקטן. החיבוק מגיע באופן טבעי.

-לעיתים יש כל כך הרבה אנשים שרוצים לפגוש אותך. האם את מרגישה עייפה לפעמים?

עד עתה, לא הרגשתי כך. נתתי דרשאן מעל 35 שנים. אני לא יודעת לגבי העתיד. מחר הוא יום חדש והוא שונה מהיום שעבר.

-האם יש לך כאבי ראש או בעיות אחרות?

לא ממש. אך זה אפשרי מאחר והגוף בנוי מחמשת האלמנטים. עד עכשיו, לא הפסקתי דרשאן והלכתי לחדרי. אם אני מתחילה בבוקר אני מפסיקה בצהריים משום שאנשים יחזרו שוב בערב. כך ימשיך גם בבוקר למחרת עד הערב.

-מה האוכל המועדף עליך?

(צוחקת) לאמה אין שום העדפות וחשקים. אני מקבלת כל מה שנותנים לי. באשראם, לא מבשלים דגים או בשר. לא שאני נגד…אך למה להרוג בעלי חיים? יש שיגידו שלאכול ירקות יוצר גם הרס. אבל, להרוג תרנגולת קשה יותר מלהרוס ביצה.

–האם את שומעת מוסיקה?

עבורי הכל הינו אלוהים. אין איכות מיוחדת. אני רואה את אלוהים באנשים. כל מוסיקה וכל דבר אחר הינן איכויות אלוהיות.

-מה את עושה כשאת לבד?

אני קוראת מכתבים של תלמידים כל הלילה. כאן חיים כ-3,000 אנשים. גם להם יש תלונות. ישנם מכתבים מארגונים שונים. אני יכולה לקרוא רק חלק קטן מכל מה שמגיע לכאן את היתר אני נותנת לילדיי שיקראו. אם אפשר לעזור אפילו לאדם אחד, זה גם טוב.

-אומרים שאת ישנה שעתיים בלילה

לפעמים אפילו פחות. ישנה עבודה רבה. יום ולילה הפכו כמעט זהים עבורי.

-מדוע את מתלבשת כמו אלה?

בעבר, היה לי מנהג לרקוד לשירת בהג'נים (שירי דבקות). כמה מתלמידיי ביקשו להלביש אותי. בצפון הודו, תלמידיי היו מביאים את הכתר של קרישנה וגם חמאה. הם נהנים מזה.
באופן דומה, נהוג בהודו שאנשים שסוגדים לדווי (האספקט של האם האלוהית) מביאים פרחים. זה מעורר את הדימיון של התלמידים.
פעם, לתלמיד ממדוראי היה חלום שהוא מביא עבורי כתר. זהו רצונם אך לא משהו שאני רציתי. גם אם מישהו מביא מכנסיים אני מוכנה ללבוש אותם גם (צוחקת…) אם זה יעזור לדהרמה של אותו אדם.

-הביוגרפיה שלך מספרת כי הפכת מים לשמנת?

אני לא חושבת על כך זה כך. מבחינתי, שלוות נפש ומיינד רגוע הם הנס הגדול ביותר. מה שקרה באותו היום הוא שהייתה הקראה מכתבי הבאגווטה  (כתבים הודיים) באחד מהבתים השכנים. תוך כדי ששמעתי זאת התחלתי לרקוד.
אנשים הגיעו ודרשו שאראה להם נס. כשהם התעקשו, ביקשתי שיביאו לי קערה עם מים והם חילקו אותם לכולם.
באותם הימים לא היה חשמל בכפר ומישהו לקח את המנורה. תלמיד אחד שפך מים בתוך צדפים. אני ביקשתי שידליקו אותם. וזה קרה תוך כדי שהתלמידים צפו. הם אלו שעשו זאת. אני לא עשיתי מאומה.

אמה "בפעולה"

-אנשים אומרים שיש לך סגולות מרפה. אם כך, למה בנית בית חולים?

אפילו אם אתה מסלק את הרעל מהגוף, אם המיינד לא משתנה זה לא באמת עוזר. גם תפילה וגם תרופה הינם הכרחיים. גם אני יכולה להרגיש מחר ברע.

-מדוע את ממשיכה בסיורים בעולם?

חיים רוחניים צריכים להיות כמו נהר. בעבר, לא היו אוטובוסים או רכבות. ועדיין שאנקארצאריה (קדוש הודי) הסתובב בארץ והקים אשרמים בכל מקום. הוא לא ישב במקום אחד. אם אתה יושב במקום אחד, אתה מפתח זיקה חזקה לאלוהים. בפנים, כמו בחוץ אתה צריך להיות כמו נהר. אני זזה לא רק בעולם גם בהודו עצמה.

-יכול להיות שנמצא הודים מקומיים עם ספקות לגבייך.

איך נוכל להסיר את הספקות של כולם? כשקרישנה, נאבי ורמה באו לעולם לאנשים היו ספקות. האם יש משהו שיש בו קבלה טוטאלית? האם ילדים מקבלים את הוריהם באופן טוטאלי? האם יש לנו שליטה מלאה על המיינד? לא. תמיד יהיו שני צדדים וזאת הדרך שדברים צריכים להיות. יש אנשים עם רעיונות.

קשה מאוד להעיר את אלו שעושים עצמם ישנים.

-יש שאומרים שמשפחתך היא עשירה

המשפחה של אמה עוסקת בעסקים. אח אחד הוא קבלן ויש לו גם סוכנות לשוקולד. לאבי היו כ-20 סירות. הוא מכר חלק מהם והקים עסק עבור אח נוסף. יכול להיות שבזכות התלמידים שלי הוא יכל להשיג זאת ללא השקעה מרובה. אחי הצעיר הקים עסק של הלוואות כספים. אחותי ובעלה הם שכירים. גם לבעל של אחותי השנייה יש עסק של סירות. אבא עדיין מרוויח את לחמו בעבודה קשה (הראיון נערך לפני שאביה של אמה נפטר). הוא איננו לוקח אף אדם מהאשראם. המקומיים הם בסדר גמור, אך לעיתים חלקם שותה וגורם למעט בעיות. פעם, הם זרקו אבנים. כעת, הם זורעים פרחים.