אמה סיימה את הסיור בארצות הברית וקנדה ביולי. לפניכם כתבה שמתעדת את הביקור של אמה בטורונטו, התחנה האחרונה בסיור שנמשך כמעט חודשיים.

הכתבת, שמעידה על עצמה שהיא סקפטית לגבי נושאים רוחניים, הגיעה לקבל חיבוק מאמה, האישה שחיברה עד היום 32 מיליון איש. מאת: ג'ולי דה ג'ונסון, 10.8.12

Ricardo Moraes/AP

לפני שנים רבות, התחלתי לתרגל יוגה, משמעת שאפשרה לי נגישות לאספקטים אטרקטיביים רבים. השורש של התרגול מקורו במזרח וזה הסתדר לתפיסה ההיפית שלי והתרגול הבטיח לי גפיים חטובות ללא שימוש בהליכון כושר. היה זה עיסוק בי ובעצמי: בגוף שלי ובתפיסה שלי לגבי עצמי שיש בי "רוחניות פנימית רגועה".

לאחר תקופת האוניברסיטה דשדשתי והתפעלתי מיוגים צעירים שלווים ובתובנות הרוחניות שלהם אשר הדהימו אותי, וכמובן התעניינתי במראה החיצוני שלהם.

וכך, כמו רב העירוניים המשכילים המערביים השתתפותי ביוגה נבעה בעיקר סביב העיסוק בעצמי, פינוק ונרקסיזם שתכליתו להראות לאחרים שאני יפת נפש מספיק כדי לקבל צלילים עיליים רוחניים של יוגה.

כאשר שמעתי שאמה מגיעה לטורנטו הייתי מרוגשת אך יחד עם זאת סקפטית. מורה רוחנית, הודית מובילה, הידועה כ "הקדושה המחבקת" שם חיבה שנבחר עבורה בשל חיבוקי החינם אותם היא נותנת לאחר כשהיא מובילה מדיטציות קבוצתיות.

חיבוק מאמה נחשב להיות חוויה טרנספורמטיבית ואנשים מכל העולם עומדים בשורה ומחכים לתורם במשך שעות לחיבוק שמשכו פחות מדקה. אמה פוגשת אנשים ומחבקת אותם בכל יותר במשך שלושים שנים. עד כה, חיבקה כ-32 מיליון בני אדם. מלבד העזרה הגדולה שלה לנזקקים אמה מקדישה את חייה לעבודה הומניטארית יוצאת דופן.

לא היו בי ספקות בנוגע לאמה: היא נשמעה די טוב. אך ביום מעונן במלון ליד שדה התעופה בטורנטו, חששתי מהקהל שהגורו תמשוך אליה ושאלתי את עצמי אלו אנשים באים לקבל חיבוק.
הייתי סקרנית לשאול אותם אם חשבו שלקבל חיבוק מאישה לבושה בסארי הינה חוויה רוחנית יותר מלקבל חיבוק מנזירה אמריקאית בג'ינס?
שאלתי עצמי האם אנחנו רוצים לאמץ את שיטות המזרח על מנת לסמן עצמנו יותר מבחינה אינטלקטואלית ומבחינה התפתחותית?
בתוך האולם שבו שם התנהל המפגש עם אמה היה ריח של קטורת הודית. דוכנים מכרו תכשיטים הודים וסארים וספרים רבים אודות אמה. פירות, שתילים וזרים היו מוצעים לקנייה עבור אמה לפני החיבוק. היו הרבה תלמידים מסורים של אמה, אלו שהכירו וידעו כל מילה לכל תפילה וכמה שמגיעים לפגוש באמה מאז החלה את הביקורים שלה בצפון ארה"ב בשנת 1987.

בנוסף למאמינים ההדוקים, פגשתי גם אחד שאמר כי "אמה היא נפש מדהימה" בעוד שהוא מנסה להציץ מתחת לחולצתי. היו גם היפים שהלכו יחפים אשר קנו פירות על מנת לדחוף לפיהם של בנם הפעוט הצורח. זיהיתי גם את הצליל המוכר של צמידי הקרסול.
"הייתי לצד אמה במשך שמונה שעות אתמול" אמרה אחת לחברתה תוך שהן מקפלות סארים שאמה לבשה.

כשהתקדמתי לעבר אמה, היא הסתכלה אל תוך עיני לכמה שניות. היה זה מבט זהה לזה שהוריי נתנו לי כשהם היו גאים בי. ועם המבט הזה נמסתי.
היא משכה אותי לעבר החזה שלה, שהיה עטוף במה שהרגיש כמו כיסוי מיטה לעבר הסנטר שלי, וקראה דבר מה בתוך אוזני. אמה הדיפה ריח של קטורת הודית ואני הרגשתי תחושה חמה ומרגיעה.
ביקשתי להיות פעילה ושותפה בחיבוק ולכן החזרתי לה טפיחה קטנה ולטיפה.

אמה המשיכה לחבק אנשים במשך שעות. חשבתי, היא בטח זקוקה לזה. מודעת לתור לחיבוק שמאחוריי אני התנתקתי מהחיבוק ראשונה. אמה צחקה ומשכה אותי אליה חזרה. כשהחיבוק נגמר, אמה שמה לי נקודה במצח (אחר כך גיליתי כי מדובר במשחה טבעית שמטרתה להרגיע חרדה). אמה הציעה לי עלי כותרת של פרח, שתי חטיפי שוקולד עטופים (נשיקות הרשיי -עוגיות נשיקה בטעם שוקולד הנמכרות בארה"ב) וגם תפוח (שמתי לב שלאחרים היא נותנת בדרך כלל רק עלי כותרת של פרח ועוגיה אחת).

ההינדים מאמינים שאנשים נולדים אלוהיים. בודהיסטיים מאמינים כי חיזוק המיינד באמצעות ריכוז מביא חוכמה וחופש. לא פלא שמערביים, שגדלים בסביבה שמספרת לנו שאנחנו מיוחדים, נמשכים לעקרונות הרוחניים שמחשיבות אותנו כיחודיים מעצם היותנו.

אבל בחדר הזה, שכולם בו חייכו אחד לשני, בעודם ממתינים לחיבוק של הגורו ההודית, אני התחבקתי איתה, לקחתי את הממתק שקיבלתי, וזה ממש נגע בי. הרגשתי באמת מיוחדת.