היו לא מעט חיות יוצאות דופן בתולדות האשראם באמריטופרי. ימי ה"סאדנה" (תרגול רוחני) של אמה זכו לעזרתם של יצורים חיים רבים, למשל: הנשר שהיה מניח לפניה מזון כאשר הייתה שרויה במדיטציה, הכלב שהיה נושא אליה בפיו חבילות אוכל שלא נגעו בהם והפרה שהייתה משתחררת מהחבל שלה כדי להשקות את אמה חלב.

תושבים יוצאי דופן רבים מממלכת החיות הופיעו באמריטפורי לאורך השנים. טווס שהולך למקדש, פרות הבאות לשירת הבאג'נים, נחשים ידידותיים, פילים צעירים, כמה קופים, נשרים חובבי המבורגרים צמחוניים, חולדות חברותיות וגם כמה כלבים וחתולים.

במשך שנים כלב אדום בשם "קיסר" היה מגן על האשראם מאורחים לא רצויים ההולכים על שניים או על ארבע. הוא היה נובח על מי שחצה את גבולות האשראם שיכור ועם כוונות רעות. בקהל של אלפי אנשים קיסר היה ניגש ישר לאותו אדם ונובח עליו ללא הרף, מלווה אותו החוצה בנביחות.

טומבן לוקח את תפקידו ברצינות ושומר על האשראם כפי שעשה קיסר, מגשש במקרים מעוררי חשד-  חיות, בני אדם או כלי רכב המגיעים באמצע הלילה. כשאורחים מגיעים לאשראם מאוחר בלילה טומבן מקבל את פניהם ומלווה אותם למשרד לקבלת חדר ואז לבניין הרשום. הדבר היחיד שאינו עושה הוא לסחוב את מזוודותיהם…

לעיתים קרובות מופיע טומבן למדיטציה על החוף ונשכב לפני אמה, ללא תנועה ואז נמתח קדימה על החול כמו מתפלל או מברך את אמה בברכה המסורתית. לפעמים אמה שואלת אותו אם בא למדוט איתה ומזמינה אותו לשבת קרוב יותר. לכן הוא התחיל "למדוט" על הבמה לצידה של אמה. יש לו אפילו תנוחה משלו ופיסת בד לשבת עליה.

לעיתים קרובות בזמן הדרשן, טומבן ניגש אל אמה, אז היא מברכת אותו ומאכילה אותו. לאחר מכן הוא נשכב לצידה לזמן מה. באופן מדהים טומבן לא מוכן לקבל אוכל מאף אחד מלבד אמה עצמה או האדם שמונה להאכיל אותו… מה האוכל האהוב עליו? צ'פאטים מרוחים בחמאה!

ללא ספק טומבן נהנה ממערכת יחסים מיוחדת מאד עם אמה. עם סיום הדרשן כאשר אמה נעמדת ניתן לראות את טומבן ממהר לקראתה הישר מאמצע ההמון ללוות אותה לחדרה. אומרים שהוא מקנא כאשר אמה מרעיפה תשומת לב על הילדים הקטנים שסביבה יותר מאשר עליו.

לילה אחד במהלך שירת הבאג'נים (שירי דבקות והלל לאל), הופיעה טומבן על הרמפה שמתחת לבמה. הוא התהלך הלוך ושוב לפני אמה מנפנף בזנבו. לבסוף הוא נעצר לפניה והסתכל עליה באופן יוצא דופן, זנבו מתכשכש במהירות. אמה חייכה אליו וסימנה לו לעלות לבמה. בקפיצה חיננית אחת הוא נחת לרגליה והתמקם לו. אמה ציינה בפני כולם כמה נכונה ומותאמת התנהגותו שכן הוא חיכה להזמנה לפני שעלה לבמה.

כשסוואמי ג'י הניח בפני אמה את ספר השירים על מתקן התוים שלידו טומבן איבד את קורת רוחו, הסתכל סביבו וקפץ מהבמה. כולם נאנחו. זה היה חמוד כל כך לראותו שם.

מאוחר יותר בהמשך השירה שב טומבן, קפץ ותפס שוב את מקומו. הפעם הוא נשאר עד סיום השירה. למעשה הוא לא נע אפילו במהלך ה"אראטי"- תפילת הסיום. הוא לא הופרע מהלהבה שמוצתת כחלק מהטקס. כאשר אמה זרקה את עלי כותרת הפרחים על הנזיר במהלך הטקס, כמה עלי כותרת נפלו עליו בעודו נשאר מכורבל לרגלי אמה, אור הלהבה ניצנץ בפרוותו הרכה. האם הוא היה ער או במהלכו של חלום מתוק? כאשר עורכים אראטי לאמה למעשה נעשה האראטי גם לאחד, לבריאה כולה.

למרות שבאופן רגיל לא מקיימים אראטי לכלב, זה נראה נכון לחלוטין לצפות בצורה אחרת זו של קיום מקבלת אראטי יחד עם אמה!

טומבן הוא תושב אשראם אידיאלי, בשילובו בין רצינות והתמדה בסדר היום של האשראם יחד עם ציות ומסירות לגורו. הוא מגיע באופן קבוע ל"ארצ'אנה"- תפילת הבוקר של האשראם, לעיתים יושב עם הגברים ולעיתים עם הנשים, שכן שני המינים מקיימים את התפילה במקומות נפרדים. הוא לא מפסיד גם את שיעורי האופנישאדות (הכתבים ההודים העתיקים) ואת דיוני הרמיאנה (טקסט קלאסי נוסף) במקדש, לוקח חלק במדיטציה כל יום שלישי ולעיתים אפילו מופיע גם בתור לארוחת הצהריים שאמה מגישה כפראסד. טומבן אפילו לוקח חלק מהצוות כאשר אמה נותנת "דווי בהאווה" בסיוריה בהודו. הוא צויד באסאנה משלו לכל הארועים האלו. אמה היללה את טומבן על היותו בלתי קשור מסור לאשראם ולדהרמת האשראם (הדרך הרוחנית של האשראם).

אחד מהנזירים מתאר איך ב"יום הנומן", מסיבה מסויימת טומבן לא הניח לאחד מהחסידים לקיים את ה"פאדה פוג'ה" (טקס מקובל וחשוב מאד לאותו חסיד המקיים את הטקס) הוא פשוט נשכב לפני אמה וחסם לחלוטין את דרכו של אותו החסיד על ידי מתיחה מתמדת של איבר גופו לפני חפצי הפוג'ה, מסרב לעזוב את המקום… אבל, כשאמה ביקשה ממנו לזוז הצידה טומבן מיד ציית!

יום אחד כלב גדול יותר הופיע באולם הגדול לארצ'אנה. הוא סירב להתייחס לנביחותיו של טומבן ונשכב על אחד הספסלים הקרובים לבמה… טומבן היה מתוח מאד אבל חשש להתייצב מול הפולש החזק והאמיץ. הוא וודאי חשב בקפידה על הטקטיקה המוצלחת ביותר להבריח אותו ואז היה מוכן לפעולה: בשקט הוא הילך לקראת הכלב, הגיע אליו ופשוט השתין בתנוך אוזנו!… ומיד רץ לדרכו מרוצה כמובן ממעשיו. זה הספיק על מנת להרוס את תכנית ההתמקמות של אותו פולש, שעזב את האולם מעט המום ממה שזה עתה קרה לו. למחרת אותו אורח שב והתמקם שוב באותו המקום, זכה לאותו יחס מיוחד מטומבן ולעולם לא הופיע שוב!

ישנם יותר מדי סיפורי טומבן להגות בהם בפוסט אחד. לרבים מתושבי האשראם יש סיפורים קטנים משלהם אודות טומבן, כמו למשל קבלת פניך בכרבול אם זה עתה שבת מפרק זמן ממושך מחוץ לאשראם, השכמה אישית על ידי גירוד דלת חדרך אם אתה מופיע כל בוקר בקביעות לארצ'אנה ובוקר אחד לא הופעת במקומך הקבוע באולם ועוד מיני סיפורים.

חלק נהנים לתהות על עברו של טומבן ומה עשה על מנת לזכות בעמדה מכובדת שכזו באשראם. אבל תפקידנו הוא לא לתהות על מיהו טומבן אלא לגלות מי אנחנו! זוהי הסיבה והמטרה של חיינו כבני אנוש ואפילו חיות שמחות לתת לנו מרץ בחקירתנו ולעורר בנו השראה ביחסיהם עם אמה.