פסגת ה– Civil 20 הסתיימה בג'איפור, רג'סטאן. זוהי קבוצת מעורבות של ה-G20 המייצגת את דעותיהם של ארגוני מתנדבים ברמה המקומית, הלאומית והבינלאומית. עם אָמַה כיו"ר, מעוררת השראה לכולנו להפוך לאורות הזוהרים בחמלה כדי לתת מענה לצרכים גלובליים דחופים.

הפסגה היום מסמנת את השיא של המאמצים המסורים של קבוצות העבודה של C20 לאורך שבעת החודשים האחרונים, בראשותה של הודו בתפקידה כנשיאה הנוכחית של מדינות ה-G20. אנו מאמינים שעשינו מאמצים כנים למלא את האמון והאחריות שהעניקו לי ממשלת הודו וראש הממשלה הנכבד, שרי נרנדרה מודי.

פורום ה Civil 20 איפשר לנו לתקשר בפתיחות עם נציגי מדינות ה- G20. הפעילות של פורום Civil 20 יושמה רשמית באמצעות 16 קבוצות מעורבות. במהלך שבעת החודשים האחרונים אורגנו מאות מפגשי פסגה, כנסים וסמינרים חד-יומיים כמעט בכל מדינות הודו, כמו גם במדינות אחרות ב-G20  בנושא האתגרים העומדים בפני הטבע והמין האנושי. הצלחנו לחלוק את המחשבות והדעות שלנו, ולהציע כמה פתרונות מעשיים.

אחת התובנות המרכזיות שעלו מהדיונים הייתה שבכדי להבטיח את קיומה וביטחונה של האנושות לטווח הארוך, יש צורך לאמץ ערכים ועקרונות-על מסוימים ולפעול על פיהם יחד כיחידה אחת. אכן, ניתן לראות בהופעתה של גישה כזו סימן חיובי, הפותח את הדרך לתקווה.

תמיד יהיו אנשים שירפו את ידינו ויפריעו לנו להתקדם. אל לנו לאפשר להם להחליש את הביטחון או את ההחלטיות שלנו במילוי הסוואדהרמה [החובה האישית] שלנו. רק אם יש לנו ביטחון עצמי נוכל להועיל לחברה באמצעות מאמצינו. ביטחון עצמי מועיל להתקדמות קדימה. אנחנו מכנסים פגישות עכשיו, אבל אנחנו צריכים לאפשר גם לליבנו להיפגש.

הרשו לי לשתף אתכם בכמה מהחוויות שלי הקשורות לתכניות לקידום החברה שנוצרו באשרם שלנו. כילדה נהגה אָמַה ללכת לבתים בכפר בעונת המונסון. רוב הבתים היו קטנים, בגודל של בין 40 ל 80 מטר מרובע והיו בעלי גגות העשוים מקש.

היו אנשים שתיקנו את הגגות שלהם פעם בשנה, בעוד שלאחרים לא היה מספיק כסף לתיקון הגגות. באותם הימים, שיפוץ הגג עלה רק 10 רופי. בבתים רבים, כשהמונסון התחיל לרדת, אָמַה הייתה רואה משפחות מצטופפות מתחת למטריה אחת בתוך הצריף המוצף.

באותה תקופה, אָמַה נהגה לייחל שלכל משפחה בעולם יהיה בית פשוט של שני חדרים ולפחות ארוחה חמה אחת ביום. כך, כשהאשרם שלנו התחיל, החלטנו לבנות בתים לחסרי הבית, למרות המצב הכספי הרעוע שלנו.

כמו כן, הקמנו תוכנית פנסיה למשפחות העניות הללו. בעקבות נזקי הצונאמי תכנית בניית הבתים הזו גדלה למספרים גדולים מאוד .עד מהרה לא היה בית אחד עם גג מקש ברדיוס של 25 קילומטרים מהאשרם. זה מוכיח שאם אנו מייחלים למשהו עמוקות ומנסים לגרום לו לקרות, זה בהחלט יקרה.

אָמַה תשתף את סיפורה של משפחה אחת שקיבלה את הפנסיה – זהו רק סיפור אחד מיני רבים. אישה באה לאָמַה ואמרה, "בעלי עזב אותי בשביל אישה אחרת. יש לי שלוש בנות. אני משאירה אותם בבית של אמי בזמן שאני עובדת כעוזרת בכמה בתים. אבל בגלל שאין לי בעל, האנשים שעבדתי בשבילם ראו בי אישה מופקרת וניצלו אותי.”

"אולצתי לעבוד בזנות. בכסף שהרווחתי, שילמתי עבור הצרכים של הילדות שלי. הבנות שלי עכשיו בגיל ההתבגרות. אני לא יכולה להמשיך במקצוע הזה, וגם אמא שלי מתה. איפה אשאיר את הבנות שלי? הדרך היחידה שלי לצאת מזה היא מוות. החלטתי למות, אבל רק רציתי לראות אותך פעם אחת, אָמַה."

אָמַה מיד דאגה לקחת את שלוש הבנות לבית היתומים של אָמַה.

לאחר שהאשראם החל לתת פנסיה לנשים ואלמנות נזקקות, גם הממשלה החלה לעשות את אותו הדבר. אז, אָמַה  שינתה את תוכנית הפנסיה בכדי לתמוך טוב יותר בנשים פגיעות וחסרות כל. באותם ימים, כשנשים התגרשו, הן לא קיבלו מזונות או תמיכה אחרת. כך  למעשה התחלנו להעצים נשים באמצעות פרויקט העזרה העצמית של AmritaSREE [פרויקט חינוך, תעסוקה והסתמכות עצמית].

סכום של 1,500 רופי לאישה, וסך הכל 30,000 רופי, ניתן לקבוצה כהון ראשוני. אנו גם עוזרים לחברות הקבוצה לקבל הלוואות לפתיחת עסקים קטנים. חברות AmritaSREE מקבלות הכשרה במיומנויות רבות אחרות. מאוחר יותר, כשהן מרוויחות טוב, הן לעתים קרובות מפרישות חלק כדי לעזור לאחרות לבנות בתים, לערוך חתונות ולהיעזר בשירותי בריאות נאותים.

כשאני רואה את זה, העיניים שלי מתמלאות בדמעות. נשים מוחלשות אלה מצליחות להשיג התרחבות תודעתית שאנשים אמידים רבים עדיין לא יכולים למצוא בתוכם. כיום, יש יותר מ-250,000 נשים ב-AmritaSREE. האשראם מספק לפרויקט AmritaSREE מימון ראשוני שנתי של 350 מיליון רופי [4.25 מיליון דולר].

בחלק מהכפרים שאומצו על ידי הארגון שלנו, גילינו שלבנות לא ניתן חינוך שווה כמו בנים. למה? מכיוון שהמשפחות חושבות על הבנות כשייכות לבית שאליו הם יינשאו בסופו של דבר. אז למה לבזבז כסף על מתן השכלה? חובתן של בנות הבית לסיים את כל המטלות בבית ולאחר מכן לאסוף עצי הסקה מהיער הסמוך. כשאנחנו הולכים לכפרים, אנחנו מנסים ליצור איתן קשר ושואלים: "האם אפשרי ללמד אתכן מיומנות כלשהי?"

אבל הן עונות שהן מפחדות. בהתחלה הן אפילו מפחדות להתקרב אלינו ולדבר איתנו. הן סרבו לרוב ההצעות שלנו. ואז לבסוף, שאלנו אותן אם הן מוכנות ללמוד תפירה של בגדים כמו החצאיות שלהן, והן הסכימו.

התחלנו ללמד אותן צעד אחר צעד איך לתפור בגדים טובים ואופנתיים יותר. חיברנו אותן עם מוכרים מקומיים ועכשיו לרבות מהן יש עסקים משגשגים שהן מנהלות בעצמן. רבות אפילו מייצאות את הסחורה שלהן אל מעבר לים. לנשים האלה יש כל כך הרבה פוטנציאל, אבל צריך לטפח אותן כדי לעורר את הכישרונות הפנימיים שלהן.

לעומת זאת, במקום אחר נוכחנו לדעת שנשים מהוות 60 אחוז מכוח העבודה. הסיבה לכך היא שהן משכילות יותר מהגברים באזור זה. אבל בגלל שהן לא מצליחות למצוא גברים עם אותה רמת השכלה, רבות מהן נשארות לא נשואות. או אם הן אכן מתחתנות כשהן מבוגרות יותר, לאחר רכישת ההשכלה, לרבות אין ילדים. "מה יקרה לקהילה שלנו? היא תגווע בהדרגה בעוד 50 שנה", הם מקוננים.

בקהילות כאלה, הממשלה צריכה לתמוך באמהות המוכנות ללדת שני ילדים נוספים על ידי כיסוי כל ההוצאות שלהן, כולל חשבונות רפואיים, ממש מרגע ההתעברות, כמו גם חינוך ילדיהן. בנתינת תמיכה זו לשני ילדים לכל משפחה, ניתן להציל קהילות אלה.

כדי להפוך קהילות כאלה למקיימות ועצמאיות, עלינו לרדת לרמתן בזהירות ובתשומת לב מתמדת ולהישאר איתן עד להשגת צמיחה – בדיוק כפי שאנו מגנים על תינוק שנולד טרם זמנו באינקובטור, עד להשגת צמיחה נאותה. זה לא מספיק פשוט לתת להם כספים או ללמד אותם כמה כישורים ולעזוב.

באופן דומה, הממשלה הקימה תוכניות רבות לרווחתם של טרנסג'נדרים, כולל מימון ניתוחים. למרות שזה ראוי לשבח, החברה בכללותה עדיין לא מוכנה לקבל או להכיר בהם. אבל אם הממשלה תיתן להם פרויקט שבו כולם עובדים יחד, ותתן להם את התמיכה הדרושה, נוכל לעזור להם לעמוד על הרגלים.

יותר ממיליארד אנשים חיים עם מוגבלויות בעולם כיום. אילו ניתן היה לספק להם מכשירי עזר בעלות נמוכה, כמו כסאות גלגלים במחירים מסובסדים, הם היו יכולים להתנייד ולהתפרנס. כסאות גלגלים אלו צריכים להיות מסוגלים לנסוע לפחות 2 ק"מ ביום. הממשלה כבר יישמה תוכניות כאלה, עם זאת, אני רק רוצה להעלות את זה שוב כדי שזה יקבל תשומת לב נאותה.

שינויי אקלים הם גם נושא שראוי לתשומת לב. הקדמונים חיו קרוב לטבע, והם התייחסו לטבע בהכרת תודה ובכבוד. הסיבה לכך היא שלפי ה Sanātana Dharma (העקרונות הנצחיים) הבריאה והבורא הם אחד, לא נפרדים.

השמש לא צריכה נר כדי להאיר את דרכה. זהב קיים בתוך תכשיטי זהב, ותכשיטי זהב קיימים בתוך הזהב. בין אם הבעייה במנוע כולו או בבורג קטן אך מכריע, מטוס לא יוכל לטוס. אחד העקרונות הבסיסיים הוא īśāvāsyam idaṁ sarvam – כל היקום הזה סָפוּג באלוהות. לראות את הכל כאלוהים, לאהוב ולשרת הכל.

המדע והטכנולוגיה התקדמו בצורה משמעותית. עם זאת, ההתנהגות האתית של האנושות נמצאת בירידה. בני אדם למדו לעוף כמו ציפורים ולשחות כמו דגים אבל שכחו ללכת ולחיות כמו בני אנוש. זה המקום שבו הרוחניות הופכת להיות רלוונטית.

ישנם שני סוגי חינוך: "חינוך לפרנסה" ו"חינוך לחיים". "חינוך לחיים" – או רוחניות – הוא כמו מיזוג אוויר למיינד, בעוד ש"חינוך לפרנסה" מביא נוחות חיצונית. רבים מתאבדים בחדרים ממוזגים ואחרים לא יכולים לישון בלי כדורי שינה כי חסר להם שקט נפשי. כאשר המיינד הופך ל"ממוזג", אנו לומדים כיצד להתמודד עם מצבים בחיים. מטרת החינוך חייבת להיות לפתח תחושה של אחדות והכלה – זה המקום שבו הרוחניות הופכת רלוונטית.

חמלה היא שפת הלב. גם לאינלטקט וגם ללב יש לתת את מקומם הראוי. אז מה אנחנו צריכים לעשות? המורים הראשונים של הילד הם אמו ואביו. הדוגמה שהם נותנים בונה את אופיו של הילד. כולנו צריכים לנסות לפתח סטנדרט גבוה של עקרונות מוסריים.

בין אם אנו יודעים זאת ובין אם לא, ייתכן שמישהו מנסה לפעול על פי הדוגמה שאנחנו נותנים. הורים צריכים ללמד את ילדיהם על רוחניות. יש לשלב את הפן הרוחני גם במוסדות החינוך. יש לעודד ילדים לפתח חמלה. בתי ספר צריכים לתגמל ילדים על מעשיהם החומלים.

בהדרגה, זה יהפוך לסגנון החיים שלהם ולאופי שלהם. בדרך זו הם לומדים להבחין בהבדל בין צרכים לרצונות. לדוגמה, שעון שעולה 100$ מציג את השעה באותה מידה כמו זה שעולה 10,000$ — ובכל זאת אנחנו צריכים רק לדעת את השעה. צורך שונה מרצון או מחמדנות. אם תהיה לנו פרספקטיבה זו, נוכל לרומם את החברה.

לדוגמה, באמצעות תוכנית התמחות שנתית, לקחנו את תלמידי האוניברסיטה שלנו לכפרים מרוחקים בהודו. בעזרת התוכנית כ-2,000 עד 3,000 תלמידים קיבלו הכרות עם חיי הכפר. לאחר מכן, שמנו לב לנכונות של תלמידים רבים להציע עזרה לנזקקים. השגנו את ההצלחה הזו עם מבוגרים צעירים. אז, חישבו על ההשפעה שהיתה נוצרת אם היינו מציגים להם את המושגים הללו במהלך השנים שקדמו לכך.

מרחב הסייבר היה עד לצמיחה והתקדמות ניכרת. עם זאת, זה גם סלל את הדרך לסכנות רבות. כבר נעשה שימוש לרעה בבינה מלאכותית לצורך התחזות, שליחת אימיילים מטעים, יצירת רומני שווא, פריצת חשבונות בנק וביצוע הפרות אבטחה שונות.

בכל התקדמות יש שני צדדים, וממשלות צריכות להעניק לנושא הזה את תשומת הלב המשמעותית הראויה. תקיפה מינית ופשעים אחרים התגברו בשנים האחרונות, מכיוון שאפילו קטינים צופים בתכנים לא הולמים ועושים שימוש לרעה בחומרים.

כדי לאפשר להורים, אפוטרופוסים, אנשי חינוך ומנהלי בתי ספר לספק לילדים גישה בטוחה לאינטרנט ולפלטפורמה דיגיטלית, החוקרים שלנו באוניברסיטת אמריטה פיתחו פלטפורמה בשם Safe-Net, והאשראם מוכנן לספק שירותים אלה ללא עלות לחברה.

הרעיון הנשגב של vasudhaiva kuṭuṁbakam – "העולם הוא משפחה אחת גדולה" – צריך להיות משולב בתוכנית הלימודים של בית הספר. הדרך העתידית של האנושות, החשיבה והפעולות חייבות לשקף מידה של תחושת אחדות משותפת זו. אם לא, תאוות הבצע שלנו תגיע לפסגה כזו שתאיים על עצם קיומנו.

הטבע נתן לנו בשנים האחרונות אינדיקציות חזקות לכך שזה הכיוון שאליו אנו הולכים. אם לא נקשיב לאזהרות אלו שמגיעות מהטבע ומאלוהים, בני אדם יתווספו בקרוב מאוד לרשימת היצורים הנכחדים של הפלנטה הזו.

אני רוצה להביע את תודתי הכנה לכבוד ראש הממשלה שרי נרנדרה מודי ולממשלה בראשותו על שנתנו לנו את ההזדמנות הייחודית הזו. אני מביעה את הערכתי הלבבית למזכירות  G20/C20 ולפקידיה, כמו גם לכל ארגוני החברה האזרחית ששיתפו איתנו פעולה כדי להבטיח את הצלחת המאמץ הזה.

תודתי העמוקה לארגונים הממשלתיים והלא ממשלתיים הרבים שמילאו תפקיד מכריע בקלות שבה התבצעו אירועי C20, ולמומחים הלאומיים והבינלאומיים שסיפקו תוספות חשובות לאין ערוך להצעות המדיניות שלנו.

מי יתן ונוכל לראות את העולם כפרח יפהפה, כשכל אומה היא אחד מעלי הכותרת שלו. אמא אדמה היפהפיה והלא תסולא בפז היא ברכה נדירה שאלוהים העניק לבני האדם ולחברינו. מי יתן ויופייה ושמחתה לעולם לא תפחת, ושהיא תחיה לנצח, תפיץ אושר וניחוח לכולם, תמיד. מי יתן והחסד האלוהי יברך את כולם להגשים את החלום של vasudhaiva kuṭuṁbakam – "העולם הוא משפחה אחת גדולה."

מי יתן וכל היצורים בכל מקום יהיו מאושרים.