נאמר לנו להתעורר לעצמי האמיתי שלנו, לקום ולהשתמש בכוח והפוטנציאל הטמון בנו. זה אומר להיות חזקים ולסמוך על עצמנו.

25 בדצמבר 2020 – אמריטפורי

חלקים מתוך המסר של אָמַה לרגל חג המולד.

אָמַה משתחווה לכולם, שהם התגלמות האהבה האלוהית והתודעה העליונה.

חג המולד הגיע שוב, נושא עימו בשורות של אהבה, חמלה, הקרבה ורצון-טוב. חגים כמו הכריסמס הם שירי ההתעוררות של האנושות כולה. בין אם זה כריסמס או כל פסטיבל אחר או יום חול, במהלך כל השנה אלוהים והטבע שולחים אלינו את אותו המסר—מסר של גָֿ'אגְרַטָה (jāgrata) מסר של ערנות. למעשה, ערנות היא התכונה שתמיד צריכה להיות נוכחת בחיינו. לאחרונה, לא רק שנכשלנו בלהיות ערניים, ההתנהלות שלנו הייתה כאילו ששכחנו מערך זה לחלוטין. אולי זה היה בעקבות עומק השכחה שלנו שאמא טבע החליטה לדרבן את הזיכרון שלנו עם המצב הקיצוני הנוכחי.

למעשה, מצב זה אינו קיצוני או אכזרי. כשילד עושה טעות, האם אמו אינה נוזפת בו? הילד עדיין לא פיתח את המודעות הנכונה. אין לו את יכולת ההבחנה להבדיל בין מה נכון ומה שגוי. לכן, ניתן לעצור אותו מלחזור על טעויות רק באמצעות פחד. כאשר ילד מבין שיש סיכוי שהוא יענש, הוא יפסיק את המעשה הרע שלו. אם עז או פרה,ארנב או צבי יתחילו לאכול את הירקות השתולים בחצר שלך, מה תעשה? החיה לא יודעת את ההבדל בין גינת ירק לבין חלקת צמחי בר. הם אינם מבינים מה לעשות ומה לא לעשות. אז מה לעשות כשאחת מהחיות האלו מגיעה לגינה שלנו? אנו מרימים מקל ומאיימים עליה, תוך כדי צעקות "שוּ! לכי מכאן, פרה! לך מכאן, ארנב!" אנו מאמצים גישה מאיימת, ואנו עושים כאילו שאנחנו עומדים להכות אותה, אך בתוכנו אין לנו כעס. באופן דומה, המצב הנוכחי הינו מכה שאמא טבע נתנה לנו על מנת לעשות אותנו ערניים יותר.

השנה רבים מאיתנו אינם מסוגלים לצאת ולהנות מקישוטי חג המולד, מהחגיגות והקניות כרגיל. אנו נאלצים להשמע לחוקים, תקנות ופרוטוקולים רבים. למעשה זה לא זמן לצאת החוצה; אלא הזדמנות להתבוננות פנימה. עלינו להשתמש בחופש החיצוני הניתן לנו על ידי הבורא עם הבחנה נכונה וריסון עצמי. אולי אלוהים החליט שאם יהיה לנו זמן להתבוננות פנימה, אנו נוכל להשתמש בזמן זה להבנה ולתיקון של הטעויות שלנו.

סָנַֿאטָנַה דְהָרְמַה מלמדת את העיקרון של התבוננות פנימה. את העיקרון של אוּטִישְתְהָה גָֿ'אגְרַטָה (uttiṣṭha jāgrata)—"קומו! התעוררו" מכיוון שרק אלו שינהגו כך ישיגו את המטרה של ידיעת-העצמי. אוּטִישְתְהָה גָֿ'אגְרַטָה פְּרָֿאפְּיַה וָארַֿאן נִיבּוֹדְהָתַה (uttiṣṭha jāgrata prāpya varān nibodhata)|[מתוך הקָתְהָה אוּפָּנִישָד Kaṭha Upaniṣad 1.3.14] "קום! התעורר! לאחר שניגשת אל הגדולים, הבן/התפכח (אל הלימוד שלהם)."

אין זה רק "התעוררו," מפצירים בנו להתעורר וגם לקום. נאמר לנו להתעורר לעצמי האמיתי שלנו, לקום ולהשתמש בכוח והפוטנציאל הטמון בנו. זה אומר להיות חזקים ולסמוך על עצמנו.

ישוע אמר "חפשו, ואתם תמצאו." החיפוש כאן צריך להיות פנימי ולא בעולם החיצוני. אך כעת החיפוש מוגבל ל "איפה אני יכולה למצוא את השרשרת בסגנון החדיש ביותר?" בין אם זה כריסמס או פסטיבל אחר, תשומת הלב שלנו תמיד החוצה. "האם אוכל לקנות את זה כאן?" "האם יש שמלה בסגנון הזה בבוטיק ההוא?" "האם אוכל למצוא את השרשרת ההיא בחנות התכשיטים הזאת?" "כמה זה עולה?" זה טבעו האמיתי של החיפוש שלנו. אנו מחפשים לקנות בגדים חדשים לחג, לשלוח כרטיסי ברכה נחמדים, וכן הלאה. החיפוש שלנו כולו חיצוני. החיפוש שישוע דבר עליו לא היה כזה; זה היה חיפוש פנימי. אך אנו כולנו רודפים בחופזה אחר הלא-נחוץ—מחפשים ומוצאים הכל חוץ ממה שאנו אמורים לחפש באמת.

אלוהים נתן לנו עיניים לא רק בשביל שנסתכל על העולם בחוץ ונמשיך ללכת שולל אחריו. הוא נתן לנו עיניים בשביל שנעצום אותם ונסתכל פנימה, ולבסוף נראה עם העין הפנימית שהבפנים והבחוץ למעשה אחד הם. שתי העיניים החיצוניות נחוצות בשביל לראות את העולם בחוץ. בשביל לראות את העולם הפנימי, ולדעת את העצמי האמיתי, העיניים החיצוניות אינן נחוצות. בגלל שה- "אני" האמיתי שוכן בפנים ולא בחוץ.

אנו איננו איים נפרדים; אנו כולנו מחוברים זה לזו כמו חוליות של שרשרת. חמלה, אהבה ורצון-טוב צריכים למלא אותנו עד אפס מקום, לעלות על גדותיהם ולזרום החוצה. ישוע נשאל על ידי אחד מתלמידיו, "איך נראית מלכות שמים?" והוא ענה, "כמו גרגיר של זרע חרדל." על מנת שהזרע יהפוך לעץ, קליפתו צריכה להישבר. ברגע שהוא צומח, הוא נהיה גן עדן עבור הציפורים, החיות והאדם כאחד. מילותיו של ישוע מצביעות על כך שעלינו לצמוח ולהיות כך. בדיוק כפי שהזרע גדל להיות עץ, אלוהים שוכן כ-גִ'יוָה (jīva) [תודעה אינדיבידואלית] בכל אחד ואחת מאיתנו. אם נשאיר מאה סירים עם מים תחת השמש, ניתן יהיה לראות את השתקפות השמש בכל אחד מהם, אך השמש האמיתית היא רק אחת. באופן דומה, זה אותו עצמי-אמיתי השוכן בכל אינדיבידואל. אך התגלמותו של העצמי בכל אינדיבידואל תהיה שונה. אם כיסוי הזכוכית של מנורה מכוסה בפיח, שלמותו של האור לא תהיה גלויה. באופן דומה, כל עוד אנוכיות ואגו שוכנים בפנימיותנו, לא נוכל לבטא או לחוות את האלוהות השוכנת בנו.

פסטיבלים כמו חג המולד לרוב נחגגים בהילולה, שופעים בכיף ושמחה—כמו שצריך להיות. אך כאשר אתה יורד מההילולה, עליך להיות מסוגל להתבונן על חייך ולעשות הערכה עצמית. מה עשיתי למען החברה? האם רק לקחתי לעצמי? או שהייתי מסוגל לעשות משהו למען אמא טבע?

מופע בובות במהלך חגיגות חג המולד.

"אהוב את השכן שלך כמוך," אומר ישוע. כל אדם שאנו פוגשים בזרימת החיים—כל אדם שאנו מכירים, כל אדם שבא לידינו—הוא למעשה שכנינו. אם נוכל לראות אותם כעצמינו ולאהוב אותם, אז זה בעצמו הדרך המהירה להשגת שלמות. שְרִי קרישנה, שְרִי רָאמַה וישוע חיים כולם בליבנו. חג המולד מזכיר לנו את הצורך להביא את ההקרבה-העצמית, החמלה, הענווה והאמונה היציבה באלוהים אל חיינו. יהי רצון שהתעוררות זו תתרחש בכולם. הבה נקשט את אבוס ליבנו עם מחשבות טובות, מילים מתוקות ומעשים של חמלה, שֶכֵּן הלב, הינו משכנו האמיתי של האל. הבה נפתח את ליבנו. בעשותנו כך אנו נגלה שהביטחון שוכן בתוכנו. ברכות חג המולד לכל ילדיה של אָמַה. יהי רצון שהחסד יברך את כל ילדיי.