אוֹם אָמְרִיטֶישְווָרִיאֶי נָמַָהַה

ברכות אינסופיות לרגלי הלוטוס של המאסטר שלי, אָמַה האהובה, ולכל אחיי ואחיותיי ממקומות שונים בעולם, הלוקחים חלק בשידור המקוון הזה. אני בתפילה שכולכם, והיקרים לכם בבריאות טובה, ומצבכם הרוחני טוב. אני בטוח שרבים מכם קראו או ראו את המסר של אָמַה לילדיה, לזמנים המאתגרים שהעולם חווה עכשיו. אָמַה חושבת על כולכם, עוקבת באופן סדיר על ההתפתחויות השונות באזורים השונים בעולם. בואו נזכור את מילותיה על כך שאנו צריכים לחיות עם תקווה, ביטחון-עצמי ואהבה במקום פחד.

אני ארצה להתמקד בשיחה שלי היום על הנושא: "ה ABC לשלום ושלווה בתקופה הנוכחית" 

שוחחתי בימים האחרונים באופן וירטואלי עם אנשים רבים מאזורים שונים בעולם. רוב נושאי השיחות היו בקשר למגפת וירוס הקורונה. משפט שחזר על עצמו בשיחות הוא: "אני לא יכול/ה להאמין שזה מה שקורה". לאחרונה, נער צעיר אמר לי: "אני מרגיש שמה שעובר עלינו זה חלום, ושמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה בקרוב". ישנה לפעמים התנגדות גדולה שהמיינד (mind) שלנו יוצר מלקבל את רגע ההווה. לכן, אחד הדברים הראשונים שיש עלינו לפתח בתוך עצמנו היא הקבלה.

A – (Acceptance) קבלה היא הכרח…

זו ה-A מתוך הABC. "תפילת השלווה", שתמיד כדאי להתבונן בה ולייחל לה, חשובה במיוחד בזמנים אלו כמו היום:

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,

אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,

וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

אני בטוח שרבים מכם שמעו על חמשת השלבים שרוב בני האדם עוברים כשהם חווים אֵבֶל או זמנים קשים: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. אפילו אם השעון המעורר מצלצל בבוקר, אתה עובר דרך השלבים האלו. ישנה תחילה ההכחשה, כשאתה מסתובב לצד השני. לאחר מכן עולה הכעס על השעון המעורר המסכן, כאילו הוא בעצמו כיוון את הצלצול. לאחר מכן, אתה לוחץ על כפתור ה"נודניק" ומתחיל להתמקח: "רק עוד 2 דקות..". לאחר מכן, כשהשעון מתחיל לצלצל שוב, עולה בך התסכול והבעת הפנים המדוכאת… ולבסוף, מגיעה הקבלה לעובדה שהגיע הזמן להתעורר ולקום. בהמשך נחווה כזו הקלה שהצלחנו להתעורר. אם לא היינו מתעוררים היינו יכולים לפספס טיסה או איזו פגישה חשובה. ככל שהמעבר לשלב הקבלה יהיה מהיר יותר, השלווה שנחווה תהיה גדולה יותר.

אנחנו חייבים לקבל את המצב הנוכחי. אין דרך אחרת. המגפה הזו היא כמו קארמה קולקטיבית שהעולם כולו חווה יחד עכשיו. ממש כמו שלא ניתן להאשים את השעון על הצלצול המעורר בבוקר, כך לא נוכל להטיל אשמה על אף אחד, כגורם של המצב בו אנחנו נמצאים עכשיו. כולנו למדנו בשיעור פיזיקה על כך שחוט הברזל מתחמם בתגובה להתנגדות בהולכה החשמלית. הוא אפילו יכול להתלהט ולהידלק. עובדה זו נכונה לכל סוג של התנגדות בחיים. החיים מתלהטים בסבל רב כאשר אנחנו בהתנגדות למצב הקיים.

שלווה מגיעה כאשר אתה מחליף ציפיות בקבלה.

למשל ישנם אנשים רבים שמשאירים את הטלפון הנייד שלהם דולק אפילו בזמן הרצאה. בהתחלה זה היה מרגיז אותי כי הצלצול מפריע לי להתרכז. שמתי לב כי הרוגז לא הסתיים שם. הרשתי לרוגז להתפשט לזמן מה במחשבות שלי. התחלתי לחשוב: "איזה מן אדם זה. אין לו או לה אפילו את ההגינות להשתיק את הטלפון בזמן השתתפות בהרצאה? אנשים נהיו כל כך חסרי רגישות. לאן העולם שלנו מתדרדר?". אבל אז אמרתי לעצמי: "אתה הוא זה אשר סובל משרשרת המחשבות השליליות האלו. כולם ממשיכים לשבת שלווים, בכלל לא מושפעים מהצלצול. עדיף לקבל את זה מאשר לרטון ולהתרגז בגלל זה". כיום, כאשר אני שומע את הטלפון של מישהו מצלצל בזמן הרצאה, אני משתדל לחשוב: "אולי הם שכחו לכבותו? אולי הטלפון שלהם חדש, והם לא יודעים איך להשתיק אותו? או שזה פשוט מי שהם..". מחשבה זו שומרת עלי שליו במידה רבה. לא משנה אם זה צלצול טלפון מרגיז, הפסד בעסקים, פִטוּרים מהעבודה, מחלה כרונית או משבר רציני כמו המגפה הזו. קבלה היא הדרך היחידה למצוא יציבות ולהכין את עצמנו להתמודד עם המשבר בצורה הנכונה ביותר.

האל קְרִישְנָה (Krishna) ב"בְהָגַָוַַוד גִיטָא" (Bhagavad Gita – כתב קודש הינדי נודע) מדבר על הגישה הרוחנית של קבלה כ"פְָרסַאדָה בּוּדְּהִי" (prasada buddhi). ישנה הפוגה מהצער לתלמיד הרוחני כאשר ישנה "פְָרסַאדָה" – שלווה של המיינד. מצב זה מגיע מעמדה של קבלה. אָמַה נותנת את הדוגמה המקסימה הבאה: כאשר אנחנו מקבלים "פְרָסַאד" (Prasad – מאכל מתוק בסופו של טקס הינדי) במקדש, האם אנחנו אומרים לכוהן: "זה לא מספיק מתוק… או, אין מספיק קשיו..?" 

לא. אנחנו פשוט מקבלים אותו בהודיה ואהבה. זו העמדה והגישה שצריכה להתעורר בכל מצב בחיים, טוב כרע.

לעיתים אנשים מפרשים קבלה בצורה לא נכונה. ישנם אנשים שמפרשים קבלה כוויתור או תבוסה, או כהצבת רף נמוך מדי. זה אף פעם לא המצב. קבלה היא סימן לחוזקה ולא לחולשה. היסוד הראשוני בקבלה היא פתיחות למציאות כמו שהיא, ולא כמו שאנחנו מרגישים ביחס אליה. קבלה היא הפוגה, זמן של מתן אפשרות, של התבוננות בהירה. זה עוזר לנו להתמקם בפנים, ואז מתאפשרת הבהירות לראות מה כדאי לעשות כדי להשפיע על המצב לטובה, או להפוך את המצב לטובתנו על ידי הפניית האנרגיה הפיזית, הרגשית והמנטלית שלנו ולשנות דברים ברי שינוי על ידי מאמץ. משמעות הקבלה היא לא שאין לנו העדפות. יכולות להיות לנו העדפות ובהחלט ניתן לקדם את המימוש שלהן. אבל במידה ולא הצלחנו בכך, אנחנו נקבל זאת בשוויון נפש.

אם המצב החיצוני הוא אינו בר שינוי על ידי מאמץ, אנחנו יכולים לעצב את עצמנו, כפי שהיינו בוחרים להיות אל מול החוויה הזו.

קבלה היא תמיד ברגע ההווה. אפילו אם אתה שונא את מה שמתרחש, עשה את רגע ההווה לחבר ולבן ברית, לא לאויב שלך. זה יהפוך באופן פלאי את כל חייך. לקבל משמעו גם לעשות מקום ולהכיל את החלקים בתוך עצמנו הצועקים "לא" למצב בו אנחנו נמצאים. כך שאנחנו מקבלים את המצב ומקבלים גם את הדחיה העזה ממנו, בעת ובעונה אחת. מתוך השלווה שצומחת מהקבלה, כל ההפרעות שוככות, והמיינד נהיה יותר שקט ורגוע. מיינד כזה יכול לחשוב ביעילות על התגובה הנכונה לפעול דרכה כדי לשנות את המצב לטובתנו. זה עוזר לנו להפוך לאדם שבחרנו להיות במצב הנתון.

אני בטוח שרבים מכם שמעתם על ד"ר ויקטור פרנקל (Dr.Viktor Frankl), נוירולוג ופסיכיאטר אוסטרי מפורסם, ואחד הגיבורים אשר שרדו את מחנות הריכוז של הנאצים. הוא כתב ספר יפיפה בשם "האדם מחפש משמעות". בזמן שראה אנשים סביבו מתים, כולל בני משפחתו האהובים. בעודו עובר בעצמו כל מיני סוגים של עינויים, הוא אמר לעצמו: " הם אולי מצליחים לשלוט בחופש החיצוני שלי. אבל הם לא יצליחו לגעת בחופש הפנימי שלי. זה לגמרי הבחירה שלי האם להיות שליו או במצוקה". אלו המילים המגיעות מפיו של מישהו שפיתח בתוך עצמו קבלה וללא ספק לקח אחריות על עצמו.

כאשר אתה שואל את אָמַה: "מהי כניעה?" היא אומרת, שמשמעות הכניעה היא הקבלה. זו קבלה של צמדים ניגודיים בחיים (הצלחה וכשלון, שמחה וצער, עונג וכאב) כמשלימים, ללא כל דחייה או ערעור".

בביוגרפיה של אָמַה אנו רואים כיצד אָמַה קיבלה את כל האתגרים שפגשה בדרכה. אָמַה לא התלוננה ליקום בשאלה מדוע היא נבחנת כך. היו לה כל כך הרבה מלעיזים בתחילת הדרך, שעשו הכל בכדי לעצור את אָמַה ביעודה. רבים מהם הפכו כיום לחסידיה הנלהבים. כשאָמַה נשאלת כיצד היא רואה את השינוי הזה, היא אומרת: "בימים עבַרו הם זרקו אבנים, עכשיו הם זורקים פרחים". קבלתה של אֳמַה חפה מכל סוג של עמדה שיפוטית.

קבל את הקיים, שחרר את מה שהתקיים בעבר, והאמן במה שיתקיים בעתיד. קבלה היא הנתיב לשלום ושלווה.

טיפ מעשי: התבונן פנימה והבחן בדברים שמולם המיינד שלך מייצר התנגדות בימים אלו. רשום אותם ביומן האישי שלך ותתבונן בכל אחד מהם בכל פעם. שים לב לרגשות שעולים בתוכך בזמן ההתנגדות. עכשיו, נסה לראות איזה משהו טוב ביחס לדבר שאתה מתנגד לו. אט אט התחל לחבק אותו. לדוגמה: 1) אתה משועמם מההרצאה שלי… הדבר הטוב הוא שאתה מבין שהשמיעה שלך תקינה. 2) אתה עייף מכל הכביסה הידנית שאתה עושה בימים אלו…זה אומר גם, שיש לך כיום גישה למים זורמים. שים לב לרגשות העולים בך כשהקבלה נכנסת. ניתן לשים לב לאושר הנחווה מהקבלה באופן מאוד מוחשי.

B – (Be flexible) היה גמיש לשינוי

במצבים כמו אלו, כשיש משהו שמכריח אותנו ליצור שינויים בתנאי החיים שלנו, ובגישה שלנו. אל לנו להיות נוקשים ביחס למה שאנחנו אוהבים ומה שאנחנו לא אוהבים, הבה ננסה להתגמש.

ראיתם פעם את הגמישות של גופם של ילדים קטנים? הם לגמרי גמישים. הם יכולים לכרוך את רגליהם סביב צווארם ולמצוץ את הבוהן. הם לא מתקשים לעשות זאת. כאשר אנחנו מתבגרים, הגוף נהיה יותר ויותר נוקשה. אם תנסה בגיל 40 להגיע לתנוחה הזאת שהילד עושה בקלילות, כפי הנראה תצטרך להתפנות באמבולנס, להגיע לרופא כדי שיעזור לך לצאת מתנוחה זו. האם שמתם פעם לב לגוף של מישהו שמת? הוא נוקשה לחלוטין. זה אפילו קשה ליישר את היד או הרגל של מי שמת אם הם מכופפים. גמישות היא בת-לוויתו של החיים, נוקשות היא בת-לוויתו של המוות.

אנחנו, ההודים, מאוד טובים עם גמישות, לכל הפחות עם נענוע-הראש שלנו. לעיתים זה ממש מבלבל למערביים. הם לא מצליחים להבין אם זה 'כן' או 'לא', ובמציאות זה יכול להיות שניהם יחד.

אל לנו להיות כל כך נוקשים בחיים, אין דבר יותר מלא שמחה מזה. עכשיו, גמישות היא לא רק חיצונית, היא גם פנימית. הלך רוח גמיש, הוא הלך רוח רגוע. הלך רוח נוקשה, הוא ההפך הגמור.

אני זוכר איזו תקרית שהתרחשה אחרי הצונאמי. זה היה מדהים לראות את הדרך בה אָמַה ניהלה את כל פעולות ההצלה והעזרה. קמפוס האוניברסיטה בגדה הפנימית של הנהר באָמְרִיטָפוּרִי הפך למחנה עזרה והקלה תוך כמה שעות בודדות אחרי שהצונאמי הכה בחוף. אלפי אנשים הובאו לשם בבטחה. כאשר האנשים הגיעו לקמפוס הם קיבלו בגדים יבשים ללבוש, אוכל חם לאכול, אביזרי רחצה אישיים, ומזרון לנוח עליו. אָמַה דאגה לכך שכל צרכיהם נענו מהרגע שהם הגיעו לקמפוס. באותו הערב, עזרתי להגיש תה ברחבי הקמפוס. איש אחד לקח ממני את התה, לגם ממנו מעט ועשה פרצוף מוזר. שאלתי אותו אם ישנה איזו בעיה. הוא ענה: "אין מספיק סוכר". אמרתי לו: "אתה מבין כמה בר מזל אתה שבכלל שרדת אסון טבע ענק כמו הצונאמי הזה? סידרו כאן הכל עבורך רק בכמה שעות מועטות. אתה לא חושב שתוכל להפגין קצת גמישות גם מצדך?" זו הדרך בה הקיבעונות שלנו לגבי מה אנחנו אוהבים ומה לא שולטים בנו.

כמעט ולא התקיימו זמנים כמו אלו, בהם בני אדם הצטרכו להסתגר בבתיהם, בלי היכולת לנוע למקומות אחרים. אני יודע שזה לא קל לרבים מכם. אלו זמנים טובים לתרגל סבלנות וגמישות. רבים נהיו קארמה-רוגיס (karma-rogis). כלומר, הפכו ל נגועים במחלת עשיית הקארמה. אפילו מי שלא צריך לעשות שום דבר, אבל המיינד חסר המנוחה דוחף אותנו לעשייה. שליטה אמיתית במיינד היא גם היכולת להישאר בשקט ללא מעש, כאשר יש צורך בכך. עד עכשיו, נאמר לנו תמיד על ידי ההורים והמורים שלנו: "אל תשבו סתם ותעשו שום דבר". החיים עכשיו אומרים לנו: "אל סתם תעשו משהו, שבו בשקט". אני נזכר במילותיו של הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל (Blaise Pascal): "כל בעיותיה של האנושות נובעות מחוסר יכולתו של האדם לשבת בשקט לבדו בחדר". ככול שהגמישות תגדל, אתה תראה כי המיינד לא יגיב הרבה לשינויים חיצוניים המתרחשים סביב. החיים נהיים יותר שלווים ושמחים.

טיפ מעשי: הלך רוח גמיש – מהישיבה בבידוד לפתיחות מחשבתית

---

המיינד במצב בידוד:

אני תקוע בבית.

אדם בעל פתיחות מחשבתית:

אני בטוח בביתי.

אני מבלה יותר זמן איכות עם המשפחה שלי.

אני עושה ריטריט פרטי בבית.

---

המיינד במצב בידוד:

יגמרו לי כל המצרכים הבסיסיים. אני לא יכול לקנות שום דבר חדש.

אדם בעל פתיחות מחשבתית:

יש לי מספיק דברים בבית. אני אשתמש במצרכים הקיימים בחכמה.

אני אפחית בשימוש במצרכים, אמחזר, ואשתמש בהם מחדש.

---

המיינד במצב בידוד:

כל המקומות נסגרים. אני נכנס לבהלה.

אדם בעל פתיחות מחשבתית:

המקומות החשובים כמו המכולת והמרפאות עדיין פתוחים.

למידה מרחוק עדיין מתקיימת. אני לא אפסיד לימודים.

---

המיינד במצב בידוד:

יש יותר מידי חוסר ביטחון. אני מרגיש לא בטוח וחרד.

אדם בעל פתיחות מחשבתית:

בזמן שאני לא יכול לשלוט בסיטואציה, אני יכול לשלוט במעשים שלי על ידי כך שאשמור על עצמי בטוח: אני ארחץ ידיים, אני אשמע לכל ההנחיות ואשאר בבית.

---

C – (Convert) להמיר אתגרים להזדמנויות

בימים אלו ניתן למצוא אנשים שמגיעים לקצה גבול היכולת בגלל פחד וחרדה. הם יעבירו את זמנם בהאשמות כלפי מצבים, מדינות, ממשלות, מערכות בריאות, עובדי רפואה וכו'. מצד שני, ניתן למצוא כל כך הרבה גיבורים המתגלים בשבועות אלו. אנשים שמצאו דרכים להפיץ שמחה לאחרים, וכמובן שימחו את עצמם בתהליך. אתגרים בחיים יכולים להפוך אותנו לטובים יותר או למרירים יותר. תמיד תזכרו שאתם לא קורבנות, אלא אם תחליטו להיות כאלו. הכל תלוי בדרך בה נשתמש בהזדמנויות השונות. אנחנו צריכים להעמיק ולחקור את הדרכים בעזרתם נוכל לעשות את השימוש הטוב ביותר באתגרים הללו, ולהתפתח בתבונה ובשלווה. לשם כך אנחנו צריכים להתמקד במטרה נעלה כלשהי. אם נעשה כך, לא יהיה אתגר שיצליח לכלוא אותנו במצב של בידוד.   

דוגמה יפה לכך היא אנדריאה מגרמניה, אחת מתושבות הקבע באשרם באָמְרִיטָפוּרִי. אָמַה נתנה לה את השם פּוּרְנִימָה (Purnima). היא מרותקת לכיסא גלגלים כבר הרבה שנים. אבל ההתמקדות שלה באָמַה והרצון שלה לשרת מדהימים כל כך. היא אף פעם לא נותנת למוגבלות שלה להפריע לה לעשות את הדברים שהיא הכי אוהבת לעשות – לשרת את אָמַה. פּוּרְנִימָה נוסעת לכל המקומות שאָמַה נוסעת, בהודו ובעולם כולו. בזמן התכנית של אָמַה, אפשר למצוא אותה מחלקת טוקנים מכיסא הגלגלים שלה. באָמְרִיטָפּוּרִי אפשר לפעמים למצוא אותה בבית החולים מחלקת את כרטיסי המטופלים. לעיתים אפשר למצוא את כיסא הגלגלים שלה נוסע בדרך עם הר כביסה של האורחים עליו, מאזור השטיפה לאזור הייבוש. אתם מבינים, מבחוץ זה נראה שהיא נמצאת במצב של סגר תמידי. אבל האהבה שלה לאָמַה והמטרה הנעלה של השירוּת, הפכו אותה לאדם כל כך שמח וחופשי.

ובכן, בחודשים אלו של ריחוק והסתגרות, בכל מצב שהמיינד שלך מדכא אותך, אמור לעצמך שאין דבר שיכול לדכא אותך. אני יכול להפוך את הזמן הזה, לאדמה דשנה ופורייה בשביל הצמיחה שלי. התמקדו במטרה נעלה, אפשר להתמקד יותר בתרגול. אפשר להתמקד בהפצה של שמחה מסביב בכל דרך שתבחרו. אם אתה מוזיקאי, נגן אונליין ועשה אנשים שמחים. אם אתה חקלאי, למד מישהו צעיר באינטרנט את הבסיס לעבודה חקלאית. אם אתה שף, עשה שיעורי בישול אונליין… יש עוד כל כך הרבה דברים שניתן לעשות בשביל להפיץ הנאה ושמחה. אם תנהגו כך, לא תחוו חרדה ולא תהיו משועממים בזמנים אלו של הסגר.

טיפ מעשי: אני רוצה להציג את הטיפ המעשי מהלימוד הזה על ידי מקרה שקרה לי לפני כמה שנים. הייתי באיסטנבול בשביל להעביר הרצאה. בדרכי חזרה, הגעתי לשדה התעופה כמה שעות לפני הטיסה שלי. אחרי הצ'ק-אין ראיתי פתאום תור ארוך שהסתובב סביב כל אזור שדה התעופה. חשבתי לעצמי: "ממש מוזר, מוכרים שם כרטיסים לגביע העולם בכדורגל?" ביררתי והבנתי שזה התור לבידוק הביטחוני. בכלל לא ראיתי את העמדות של הבידוק הביטחוני מאיפה שעמדתי. התור היה כה ארוך שהוא המשיך החוצה מהכניסה לשדה התעופה. כשהתחלתי לחכות, הייתי קצת חסר סבלנות ומודאג. התחלתי להאשים את הגורמים בשדה התעופה שלא בנו אותו מספיק גדול (כיום יש להם שדה תעופה ענק וחדש). לשמחתי, די מהר נהייתי מודע למחשבות שלי. חשבתי לעצמי: "זה משהו שאני צריך להתמודד אתו. אין דרך לחתוך את התור, ורוב האנשים שעומדים לפני גם ממהרים לתפוס טיסות, חלקן אפילו טיסות שיוצאות מוקדם יותר מהטיסה שלי. החלטתי להוציא את הטוב ביותר מההזדמנות הזו. נתתי לעצמי את האתגר לדקלם את 1,000 המנטרות של שמות האֵלָה, ולסיים עוד לפני שאגיע לעמדות הבידוק הביטחוני". בהשפעת האתגר, לא הרגשתי את ההמתנה בתור כמתישה. אפילו לא שמתי לב שהתור התחיל לזוז. ככול שהתקדמתי לעבר עמדות הבידוק, עדיין לא סיימתי לדקלם את המנטרות. אפילו התעורר בי הרצון שהאיש שלפני בתור יתעכב קצת, בכדי שאצליח באתגר שלקחתי על עצמי. התעוררה בי כזו שמחה, איך שסיימתי לדקלם את המנטרות, הגיעה תורי בבידוק הביטחוני.

יש לי מכר, שלקח על עצמו את האתגר של לכתוב 21,000 מנטרות (1,000 מנטרות בכל יום), בזמן 21 ימי הסגר שנקבעו בהודו. הוא רוצה להביא את הספרים עם המנטרות ולהעניק אותם לאָמַה בפעם הבאה שהוא יבקר אותה. אנחנו יכולים כולנו לשמור על עצמנו במיקוד על ידי קביעת אתגרים מעניינים ומטרות נעלות ולהצליח להשיג אותם בזמן זה של בידוד והסתגרות. זה ייתן לנו השראה.

ובכן, אחיי ואחיותיי היקרים והיקרות, הבה ונתמודד עם אתגרי הזמן הזה עם קבלה וגמישות, ונמיר את כל האתגרים שלנו להזדמנויות. בואו ונכנס עמוק פנימה, ונחזק את היסודות של חיינו. למרות ששווקי המניות בתנודות חזקות, זהו זמן טוב להשקעות רוחניות.

בעודנו מתמודדים עם התקופה המאתגרת הזו, בואו נתפלל לאָמַה לשלום ושלווה של הנשמות שעוזבות את עולמנו. בואו נתפלל עבור יקיריהם וקרוביהם שיתברכו בחוזק המנטלי להתמודד עם הטרגדיה האישית הגדולה הזו. בואו נתפלל עבור מאות אלפי בני האדם המושפעים מהווירוס, ונמצאים בבתי חולים או בבידוד ביתי. בואו ונתפלל לביטחון הפיזי והחוזק המנטלי של כל הרופאים והרופאות, האחים והאחיות, כל הצוותים הרפואיים, הרוקחות והרוקחים, העובדות והעובדים הסוציאליים, השוטרים והשוטרות, ולכל אלו שעובדים ללא אנוכיות 24/7, כדי לשמור על כולנו בטוחים ובריאים.

ארצה לסיים עם ציטוט ממילותיה של אָמַה: "בואו ונדליק את מנורת האהבה והאמונה בליבנו ונצעד צעד אחר צעד. אתם בטח תוהים, 'איך כל האפלה הסמיכה הזו, תתפוגג בעזרת מנורה קטנה שאדליק בתוכי?'. אם כל אדם ידליק את המנורה בתוכו, כוחו של האור יתרבה יתעצם, ויגבר על האפלה כולה".

Om Lokah Samastah Sukhino Bhavantu….

 מי יתן וכל הברואים יחיו בשלום ואחווה

Om Lokah Samastah Sukhino Bhavantu