ילדים, בעבר, המודעות לעקרונות הרוחניים נחשבה לאספקט החשוב ביותר בחיים. עם זאת, כיום הידע החומרי החליף את הרוחניות בחשיבותה. אין טעם לנסות להחזיר את הגלגל לאחור. מאמצים כאלה רק יביאו לאכזבה. מה שחשוב עכשיו הוא ללמוד להתקדם מבלי לאפשר להרוס את מה שנותר מהתרבות הטובה שלנו.

לפני זמן רב ילדים נשלחו לבית הספר רק בגיל חמש. כיום אנו רושמים ילדים לגני ילדים כאשר הם אפילו רק בני שנתיים וחצי. עד שלילדים מלאו חמש, עלינו רק להראות להם אהבה. אסור לנו להפריע בשום דרך לחופש שלהם. עליהם להיות מסוגלים לשחק כרצונם. כל שעלינו לעשות הוא לשים לב לביטחונם – להגן עליהם מפני אש או מקורות מים פתוחים. לא משנה כמה הם שובבים, עלינו רק להראות להם אהבה. גם כשאנחנו מפנים תשומת ליבם להתנהגות לא נכונה, עלינו לעשות זאת באהבה רבה. בדיוק כפי שהיו חייהם מוגנים ברחם אמם במשך תשעה חודשים, במשך חמש השנים הראשונות לאחר לידתם הם חייבים להישאר מוגנים ברחם אחר – רחם של אהבה. אבל, היום זה לא המצב.

בשם החינוך, אנו מעמיסים על ילדינו כל כך הרבה – הרבה יותר ממה שהם יכולים לשאת. בתקופה שבה הם צריכים לשחק עם חבריהם, לכדנו את ילדינו בכיתות, כמו ציפורים בכלוב. יתר על כן, אם הילדים אינם מצטיינים החל מהגן, ההורים נעשים לחוצים. לאחר מכן ההורים מפעילים עוד יותר לחץ על ילדיהם.

ילדים חיים בעולם של תמימות מוחלטת. הם גדלים ומספרים סיפורים לפרחים ולפרפרים. בהתבוננות בעולמם יש לנו כזו תחושה של פליאה! טבעם הוא להיות מאושרים ולהפיץ אושר לאחרים. אך במקום לאפשר את תמימותם של ילדיהם, ההורים מעוניינים יותר לגרור את ילדיהם לעולמם – עולם התחרות והתסכול.

אַמָּה זוכרת סיפור. שני ילדים שכנים שיחקו, ואחת הידיים של הילדים נפגעה במקרה. כשראתה זאת אמו היא גערה באמו של הילד השני. כאשר הוויכוח יצא משליטה, גם הבעלים וגם השכנים התערבו במריבה. העניינים הסלימו. בתוך כל זה, מישהו התחיל לחפש אחר הילדים. כאשר מצא אותם, הוא ראה אותם משחקים בשמחה ביחד, לאחר ששכחו מכל הקטטה שלהם.

בימים אלה, ההורים אינם מקדישים זמן להסביר את מטרת החיים לילדיהם, ואינם עוזרים לילדיהם להתאים סגנון חיים המוביל אותם למטרה. נראה שאיש אינו לוקח את הזמן להכיר בהתעניינות המולדת של ילדם ולעודד ולטפח את כשרונותיהם הסמויים. תחרות בריאה בבית הספר יכולה לעזור לילדים להשתפר בלימודים ולהגיע לפוטנציאל שלהם, אך רמת התחרות שאנו רואים כיום מביאה רק ללחץ. אם הם לא מצליחים למלא את הציפיות ביחס לבחינות שלהם, הם מועמסים נפשית, ושאר חייהם הם מתמודדים עם אכזבה.

ילדים, עלינו לחשוב על מטרת החינוך. נכון שהחינוך המודרני מאפשר קבלת תואר ולקבל משרות המשלמות היטב, אך האם זה יעניק לנו שלווה נפשית מתמשכת? אם איננו מוכנים להנחיל ערכים תרבותיים יחד עם חינוך מודרני, אנו נטפח את רָוַאנָה (התגלמות דמונית) ולא את רָאמַה (התגלמות אלוהית). מודעות לערכים תרבותיים היא הבסיס לשלום ואושר בחיינו. רק באמצעות רוחניות אנו יכולים למצוא תרבות וחכמה עילאית.

• אַמָּה (שְרִי מָאטַה אָמְרִיטְאָנַנְדָמַאִי דֶוִי).