ילדים, לראות אתכם מכונסים כאן היום, מאוחדים באהבה, אָמַה מרגישה שהיא מביטה במחרוזת של פרחים יפים בצבעים שונים. למרות שזה זמן של חגיגות, כשאָמַה חושבת על אנשים סובלים באיזורים רבים בעולם מוכי מלחמה, אסונות טבע, מהומות ואלימות ,היא מרגישה כאב רב.
מזג אויר קיצוני, קיץ חם במיוחד, גשם בלתי פוסק, אסונות טבע ומגפות, השפיעו על קרלה ומדינות אחרות.

בני אדם הם כמו ילד המסתכל מבעד לחלון ואומר " אלה השמיים שלי". אנו מגמדים את הטבע והחיים בכלל, למשהו חסר חשיבות. אם היינו באמת יכולים להבין את החיים היינו מעריכים את עוצמתם והיה מתברר לנו כמה אנו קטנים בהשוואה.
טבע היא אמא שלנו. אנו קוראים לה "אמא טבע". הדייגים, אלה המתפרנסים מדייג באוקיינוס, מחשיבים את האוקיינוס לאמא שלהם. לשוכני היער, היער הוא 'אמא', לאנשי הגבעות, הגבעות והאזור שמסביב זו 'אמא'.
זה הטבע שמזין ומגדל לא רק בני אדם אלא גם את כל היצורים בבריאה. אם באמת נחשוב על כך, נראה שכל הקיום שלנו תמיד תלוי בטבע – אפילו לפני שחַיֵּינוּ עלו במחשבתם של הורינו כרעיון, לפני שנולדנו כעוברים ברחם אמנו ואפילו אחרי מות גופנו. מכאן, שטבע היא אמא ואבא עבורינו: היא הכל. אנו ילדיה של אמא טבע הנערצת. רק אהבה וחמלה יש בה אלינו.
אנו, מצד שני, דרסנו אותה ובעטנו בה בחזה.
עתה, אותה אמא אהובה חולה ומותשת.

בחברה אנו רואים ארבעה דברים המתפשטים כמגפה:
1. עושר הופך חשוב יותר מעֲרָכִים
2. יופי הופך להיות חשוב יותר מטוב לב
3. מהירות הופכת חשובה יותר מכִּווּן
4. מכונות הופכות חשובות יותר מאנשים

אם נפסיק לתת לערכים מוסריים את מקומם הראוי, חיינו ירקבו כמו אותו בול עץ נגוע בטרמיטים. אנו נחסר את האומץ לעמוד בפני בעיות בחיים. זו הסיבה שהרישים [החכמים] הקדומים החשיבו דָהרְמָה – בּוֹדְהַם – ההכרה מה עלינו לעשות ולא לעשות – בחשיבות עליונה. זו הכרה חיונית כדי להבטיח שכל אינטראקציה חברתית תועיל לנו ולאחרים.

הורים צריכים לטפח הכרה בדָהרְמָה בילדיהם מגיל צעיר. הרבה הורים בימינו נותנים בידי ילדיהם טלפון חכם ברגע שהם בוכים. זה אולי יעזור להרגיע אותם לרגע. אבל אם הורים יכשלו בטיפוח ערכים רוחניים בילדיהם הם עלולים למצוא עצמם בוכים כל חייהם. ערכים רוחניים הם אלה המעניקים לילדים את הכוח לעמוד ולהתגבר על צער וקשיים בחיים.

אי הבנה של האנושות, רעיונות שאבדו בדרך ופעולות ללא הבחנה שעלו מסדר עדיפויות שגוי הפכו את האדמה והסביבה למה שהם היום. מה שמפתיע הוא שלמרות הקשיים שעברנו עדיין לא שינינו את נקודת המבט ואת התנהגותינו.

כולנו זקוקים למזון, אך רובנו עצלים לגדל את הזרעים והירקות שלנו. כולנו זקוקים למים, אך אנו לא מתאמצים לשמר או לאגור מי גשם. כולנו יודעים עד כמה חשוב חמצן, אבל אנו עצלים מידי לנטוע עוד עצים. כולנו רוצים להיות אהובים אבל אנו שוכחים לתת לאהובינו יותר זמן ותשומת לב. אנו רוצים שלום אך עדיין איננו מוכנים להפסיק להאשים אחרים.

היקום ממשיך לנבוע, ממשיך בקצב שלו בהרמוניה ומנגינה. אך על בני האדם לעצב את נתיב חייהם בהתאם למנגינה והקצב של הטבע. אחרת, החיים מיד יהפכו לשדה קרב. כשאנו רק מחפשים תענוגות בלבד, לא נוכל לְהִתְכַּוְנֵן לעצמי שלנו. גוף האדם הוא רק חלק אחד ממכלול הקיום שלנו. האמת הבסיסית של החיים היא העצמי- המהות האמיתית. מושבו בתוכנו. כדי להבין זאת,עלינו לפתח נקודת מבט רוחנית, לתרגל אימון רוחני ולעשות מעשים מועילים.
בגלל כל מיני דעות קדומות, אנו נכשלים לראות מצבים כפי שהם. אנו נכשלים להבין מה מניע באמת אנשים איתם אנו באים במגע. כתוצאה מכך, איננו יכולים להנות במלאות מרגע זה בהווה. כאשר נצליח לפתוח את הראש לקבלת כל אדם ומצב כפי שהם, נוכל להתחיל לטעום את מתיקות החיים.

יש שתי דרכים לגדול: להזדקן ולִהתבגר. הזיקנה היא טבעית, ללא כל מאמץ. בני אדם חיות וכל היצורים החיים גדלים באופן זה. התבגרות ייחודית לבני אדם. הזדקנות היא מסע לקראת מוות, לגדול ולהתבגר זהו מסע לקראת הנצח. זהו תהליך פנימי. ידע רוחני מאיר את הדרך במסע זה.

ככל שניצור יותר מקום בלב למען אחרים כך נהיה יותר מאושרים. ככל שהאגו גדל, כך נהיה פחות מאושרים. חוק טבע החיים הוא נדיבות. זו הסיבה שאנשים שאין להם שליטה באגו ובאָנוֹכִיּוּת אינם יכולים באמת להנות מהחיים: הם מנסים לחיות בניגוד לחוק הטבע.

איננו זקוקים לחגיגות המתעלמות מתרבות אלא חגיגות המטפחות תרבות. כל פסטיבל צריך להיות הזדמנות להתעורר ולהנחיל ערכים בחברה. בהזדמנות זו, אָמַה רוצה להזכיר כמה דברים לִילָדַי מקראלה. כמה אלכוהול צרכה אוכלוסיית המָאלִיַאלִים (מקראלה) באוֹנָם האחרון! סטטיסטיקות הראו שאלכוהול בשווי מיליון דולר נצרך בשלושה או ארבעה ימים. יש חסרי בית רבים בקרלה. אם הכסף הזה היה משמש לבניית בתים, ליותר מעשרת אלפים איש היה מקום מגורים.

מי יתן ועיני ילדי יהיו רכות בחמלה.
מי ייתן וראשיכם יִרְכְּנוּ בענווה.
מי יתן ידיכם תמיד יעסקו בעזרה לזולת.
שאוזניכם תמיד תהיה קרויה לשמוע צערם של הסובלים.
שלשונכם תדבר מילות אמת וטוב לב.
שרגליכם תמיד יקחו אתכם בנתיב הדהרמה.
בדרך זו, מי יתן וחייהם של ילדי יהיו ברכה לעולם
אָמַה מגישה תפילה זו לפאראַמאטמאן