27 לספטמבר 2018—אמריטפורי, קולאם.

קראלה שבדרום הודו עדיין בסחרור מההצפות הקטלניות של עונת המונסון האחרונה. בזמן טרגי זה, אין מקום למילים. כל מה שנותר לעשות זה להתעלות מהמקרה, לחשוב חיובי ולפעול. זה הדבר החשוב ביותר כרגע.
בליבה של אמה כאב עמוק כאשר היא חושבת על אלו שאיבדו את אהוביהם ומחייתם באסון. אמה חשה בכאבם ומתפללת לפָּרַמְאָטְמַן שהם יוכלו להשיג מחדש את ביטחונם העצמי ואושרם, שלוותם ושגשוגם.

כאשר אנשים עוברים משברים קיצוניים כאלו, אין זה מספיק רק לרחם עליהם. אנו זקוקים גם להזדהות איתם ולבטא אמפטיה דרך אהבה ושירות לא אנוכי. התגובה והשירות אשר ראינו שהתעוררו ע"י ההצפות הם הוכחה חיה לכך שהכוח המנטאלי והחמלה הנחוצה לאמפטיה הזו תמיד היה בתוכנו.

כאשר הגשם ירד ללא הפסקה, הציף את הנהרות, גרם למפולות אדמה והפך את קרלה לאוקיינוס של אסון, האנשים כאן שכחו את כל ההבדלים ביניהם. הפרדות של קאסטות, אמונות ודתות אבדו. מחשבות על העשירים והעניים, גבוה ונמוך, כולם נעלמו לחלוטין. הפלגנות הפוליטית התפוגגה. החשיבה והעשייה כולה הייתה מופנית לכיוון אחד ומטרה אחת. בעקבות זה, לא היה קושי לאנשים בהבנה ותמיכה אחד בשני. יתרה מכך, הם מצאו את הכוח להתגבר על כל המכשולים. הלבבות התאחדו ורק החמלה זרמה. למעשה היא הציפה, ואנו היינו עדים לאוקיאנוס שני אשר עלה מההצפות—אוקיאנוס של חמלה.

כאן, באוניברסיטה שלנו, כמה מאות סטודנטים עבדו ביחד במשך ימים שלמים בסיוע ובחילוץ לכודים שהיו בסכנת חיים. הם הקימו קו תמיכה שפעל 24 שעות ביממה, בלי לחשוב על אוכל או שינה. הם הצליחו לספק עזרה בזמן הנכון לאנשים רבים באזורים רבים. מה שעורר את תגובתם המאוחדת היה האהבה והחמלה שחשו למי שנלכדו בהצפות. הם פעלו מתוך אהבה וחוסר אנוכיות שהפכו את מעשיהם ליפים ומוצלחים בצורה יוצאת מן הכלל ולהשראה לכולם.

במהלך ימים אלו, לא היו בהם מחשבות של "אני" ו-"הם". הכוח של החמלה הביא עימו מודעות מאוחדת של "אנחנו". מודעות זו הובילה אותם קדימה. אם נוכל תמיד להדליק את הכוח הניסי הזה בתוכנו, חיינו יזרמו בצורה חלקה ויפה כמו נהר. אין זה אומר שלא יהיו מכשולים, אך מכשולים לא יוכלו לעצור אותנו. החיים יתקדמו כמו זרימת הנהר שעובר מסביב ומעבר לכל דבר, מתגבר על כל החסימות.

עם הכוח והאינטליגנציה המוגבלת של האדם, אין ביכולתו למנוע מאסונות טבע להתרחש. על כל פנים, ביכולתנו להושיט יד לעזרה וריפוי למי שבמצוקה במקרי אסונות כאלו. בזמנים אלו, אנו מסוגלים בצורה ספונטנית לבטא את חמלתנו ואהבתנו במילים והמעשים שלנו. כוח זה טבוע בנו. זו הסיבה שהוא מתעורר באסונות כאלו. רק זה שקיים בנפשנו יכול לבוא לידי ביטוי בחוץ. אולם, אנשים אינם מסוגלים לשמר את הלהבה הבהירה של החמלה ואת הכוח להתמודד ולהתגבר על מכשולים שהם חשים במהלך אסונות שכאלה. כל אלו במהרה מתפוגגים. לפני שאנו שמים לב, אנשים מתחילים להסתעף בחזרה אל דתם, מפלגתם וקהילתם. הם מתחילים למצוא אשמה ועימותים אחד עם השני. כמה זמן ואנרגיה מבוזבזת במהלך עימותים חסרי תועלת כאלו.

בכל אסון טבע ישנו תמיד מסר. השלושה החשובים ביותר הם:

1. כמו שלאנושות יש מערכת חוקים, כך גם לטבע יש את החוקים שלו. אנו זקוקים להבין ולציית לחוקים של הטבע. צריכה להיות לנו את ההבנה והמודעות שלמעשה, הטבע מושל בכל ממשלות העולם.
2. תמיד צריכה להיות לנו את המודעות שהטבע בו אנו מביטים הוא כוח מסיבי ועוצמתי. לפני כוחו האדיר, האנושות היא דבר טריוויאלי וחסר אונים בצורה יוצאת דופן. לכן זה חיוני לגשת אל הטבע ביראת כבוד.
3. זה יכול לקחת רגע אחד בלבד בשביל שהטבע ייקח בחזרה את כל מה שהוא הרעיף עלינו בנדיבות.

אם אנו מבינים אמיתות אילו, נוכל לסגל ענווה במחשבתנו, פעולותינו ותפיסותינו, ובגישתנו לטבע. אז תזרח עלינו התובנה ש "הטבע אינו נגד האדם; אלא חבר נאמן שרק מעוניין ברווחת האנושות."

הרצונות שלנו התרבו אחד אחרי השני, ובמרוץ להגשמתם התעללנו בטבע. מה שאנו רואים כרגע זה נקמתה של הטבע. כאשר אבדנו את הָדְהַרְמָה, הטבע איבד את שלו גם. כמו שלכל אומה יש את קוד ההתנהגות שלה, ליקום גם יש את קוד ההתנהגות שלו  שנקרא דְהַרְמָה. זהו הקוד אשר שומר על הרמוניית החיים. קוד התנהגות זה תקף על כל הארצות וכל האנשים בצורה שווה. לדוגמה, ישנם חוקי נהיגה שכולנו צריכים לציית להם כשאנו נוהגים. אם לא נציית להם, ונאמר לעצמנו, "אני אנהג איך שאני רוצה", אז אנו רק נסכן את עצמנו.

זהו עידן המחשב והאינטרנט, המשיכה המופרזת של האדם לטכנולוגיה והאשליות הרבות שהוא בונה סביבה נותנת לו תחושת ביטחון מוטעית. ההצפות לאחרונה למדו אותנו שעד כמה שהמדע והטכנולוגיה חשובים, הם לעולם לא יוכלו להחליף את האיכות האנושית. לאנשים רבים היו בתים מצוידים בכל האמצעים המודרניים אך הם לא יכלו להישאר בהם. לרבים היו רכבים אך הם לא יכלו לנסוע בהם למבטחים. להרבה היו כרטיסי כספומט אך לא יכלו למשוך מזומנים. לרב היו טלפונים סלולאריים אך לא היה להם חשמל על מנת להטעין אותם. האדם לעולם לא יוכל להשיג ביטחון שלם ע"י השענות על מכונות. אנו זקוקים למצוא את הביטחון האמיתי בתוכנו. הטכנולוגיה היא משרתת טובה אך אדונית מסוכנת. כאשר מערכת היחסים שלנו עם העולם תחומה ע"י טכנולוגיה בלבד, אנו ממשכנים את תודעתנו לטובת מכונה חסרת מודעות. אנו אמורים להשתמש במכונות ולאהוב אנשים. לעולם אל תתנו לסימן המסחרי של החברה שלנו להפוך ל"השתמשו באנשים ואהבו מכונות."

ככל שאנו יוצרים מרחב גדול יותר בליבנו לאחרים, נרגיש יותר שמחה ושביעות רצון. החוק של היקום ושל החיים הוא חוסר אנוכיות. זאת הסיבה שאנשים אנוכיים ואגואיסטים אינם מצליחים ליהנות מהחיים עם כל הלב ולהיות מאושרים: מהסיבה שהתנהגותם אינה בסנכרון עם חוק היקום. הבריאה הזו נפרשת באותה המנגינה והקצב. בהבנתנו זאת, כשנתיישר עם חוק זה, שלום, אושר ושגשוג אוטומטית יהפכו להיות שלנו.

האהבה והחמלה אשר עולה על גדותיה מליבנו היא הכוח אשר מוביל אותנו לניצחון. כיצד קראלה ניצלה מההצפות האדירות? מה הציל את חייהם של מאות אלפים מהאנשים? זה היה האהבה והחמלה אשר מילאה את לבבות האנשים בכל עבר. הכוח הזה משמיד כל מכשול ומאחד את כל הלבבות על חוט אחד. מי ייתן והאהבה והחמלה הזאת לעד תאיר בליבנו.