טעיתי! "היא לא עושה זאת עוד" אמרתי. לא מזמן סיפרתי למבקר חדש באשרם מה התרחש כאן בימים ה"הם": "אמה הייתה יוצאת בלילה לעזור עם עבודות הבנייה באשרם: נשיאת תיקים, הרמת חולות מהים, ניקיונות של פסולת וכדומה. "היא אינה עושה זאת עוד", אמרתי. "כיום היא כה עסוקה בניהול שוטף של המוסדות השונים בהנהלתה, בנתינת דרשן לכל הקהל הגדול שרק הולך וגדל כל הזמן, שאין לה זמן לכך יותר".

"בנוסף", אמרתי, "אמה לא יכולה לאפשר לעצמה לעבוד בעבודות חשופות כאלו משום שהציבור באשרם יערם סביבה ומחזה כזה יכול לייצר מהומה גדולה…"
הבחור החדש באשראם אמר: "את זכית! הלוואי ויכולתי אני לחוות את אמה בצורה כזאת"

בשישי בערב, בתום ארוחת הערב צלצל הפעמון שלוש פעמים. זאת אחרי שאמה כבר שבה לחדרה. "מה זה?" שאלנו. "ארצ'נה נוסף?" (לאחרונה אנו מקיימים כאן ארצ'נות רבות לטובת שלום עולמי ולשלום הטבע) (**ארצ'נה – דיקלום 1008 השמות של האם השמיימית)

אך לא!

הקהל לא נהר לים, כי אם לערמה רצינית של לבנים שנערמו במרחב של הרחבת בניה למגורים חדשים באשראם. אמה בקשה שנזיז את הלבנים למקום קרוב יותר או שאולי ביקשה התעמלות לעצמה ולנו?
כבר זמן רב שאמה אומרת לנו שאנו צריכים לדאוג לגופנו, להתמיד בעשיית התעמלות או יוגה ולא רק לשבת.
בכל אופן, בין אם המטרה הייתה עבודה או התעמלות כולנו נרתמנו למשימה וסייענו בהזזת הלבנים למקום המיועד. תוך ארבעים דקות ערמת הלבנים הוזזה במאמצים משותפים ובעבודה שיטתית, בדיוק כמו בימים ההם. כל אחד עשה את שיכל וכל הנוכחים מצאו עצמם עסוקים ומסייעים לקידום המטרה.
מיותר לציין כי המיקום הפופולארי ביותר היה לעבוד לצידה של אמה: לצפות בה עובדת, מחבקת את ערמת הלבנים קרובים לליבה כאילו היינו אנו בדרשן קרובים לליבה. הדרך הטובה ביותר לצפות בה הייתה לקחת חלק בעבודה. כך שבין רגע מאות החלו נושאים לבנים על כפיהם בדיוק כמו אמה, מנקודה אחת לשניה בעבודת צוות מופלאה. היו רבים שדאגו ל"גוף של אמה". אמה אמרה "לא כבד לא בעיה".

אמה צעדה לצד משהו שאחז עבורה פנס והאיר את הדרך, אחר צעק "לזוז! לזוז! אמה מגיעה". כולם עמדו בצורה מאוד מסודרת!
בין רגע השביל שבו אמה עבדה בו התמלא באנשים חדשים שרק הגיעו למקום ולא שמעו את אמה אומרת "לא להסתכל". הקהל החדש הוקסם והופתע לראות את אמה בדיוק כפי שאמה שמחה לראות את ההפתעה שעל פניהם. אמה צחקה ונהנתה מההפתעה שראו אותה כך.
הלבנים היו צריכות לזוז ואמה רצתה קצת התעמלות. בנוסף, אמה לא יכולה לשבת במקום ותמיד עושה יותר מפעולה אחת כך שכל כמה דקות השביל שלה השתנה.
כשהמשימה הסתיימה וערמת הלבנים כבר לא הייתה צריכה לזוז אמה חזרה לחדרה.
האם נגמר?

לגמרי לא!

שמחה גדולה המשיכה להתרחש באשראם. אמה שרה כמה שורות ורקדה בכל גופה. במעלה המדרגות, בדרך לחדרה, אמה הסתובבה ואמרה כי לא ברור האם יש יותר אנשים או יותר לבנים… הסתובבה ועלתה לחדרה.
נגמר? לא? אמה הגיעה לחדרה והחלה לדחוף תיקים עם ממתקים מחוץ לחלון- צ'יפסים של בננות, חטיפים שונים ועוד. כך, נופלים מהחלון אל תוך ידיהם הפרושים של ילדיה.
"ילדים! התחלקו בניכם." קולה של אמה נשמע,
עם אמה אין קץ להפתעות- היד תמיד נטויה!

Brick Seva with Amma from amma on Vimeo.