בשנים האחרונות זכיתי להסתובב בעולם ולפגוש את האנשים החכמים ביותר, זוכות פרסי נובל, ממציאים בענפי הטכנולוגיה והמדע, אבירות חדשנות בכלכלה ובחינוך, יזמיות ומחוללי מהפכות.
ודווקא אישה אחת, שמעולם לא החליפה איתי מילה, לימדה אותי שחיבוק חם ומבט מכיל ואוהב יכולים לשנות את העולם. האישה הזו, מאטה אמריטננדמאיי דווי (הידועה יותר כאמה – האם המחבקת), היא ללא ספק ההשראה הגדולה של חיי.

אמה ההודית עומדת בראש מפעל הצדקה הגדול ביותר בעולם. היא מורה ומנהיגה רוחנית שמקדשת את החמלה, הנתינה ואהבת הזולת, והפעילות ההומניטרית שלה מעניקה למיליוני הודים ארוחה חמה ביום, שירותים ומים נקיים ותקווה לעתיד טוב קצת יותר.

אמה מוכרת בכל העולם בעיקר בזכות החיבוק האמיץ והאנושי שאיתו היא מקבלת את כל מי שבא לפגוש אותה (ובהם גם אני). 34 מיליון חיבוקים פחות או יותר היא חילקה עד היום, יותר ממספר החברים הווירטואליים של מארק צוקרברג. 24 שעות ביממה היא מוכנה ונכונה לפגוש ולחבק עוד ועוד אנשים. תמיד מקבלת אורחים בבגדים פשוטים, בעיניים רכות וביד חמה שמלטפת וממיסה כל אדישות, ציניות או כאב.

נפגשנו והתחבקנו כבר כמה וכמה פעמים, ובכל זאת מעולם לא שוחחנו. אנחנו לא דוברות את אותה השפה, לכן אני מדמיינת שאם הייתה מתקיימת בינינו שיחה בנושא היותה ההשראה של חיי, היא בטח הייתה צוחקת, מניחה יד על הלב בתודה ואומרת למתורגמן שיבקש ממני להזדרז, כי יש עוד כל כך הרבה עבודה לעשות ויש לנו עולם לתקן.

אמה הייתה מבקשת שלא אבזבז את הזמן בלכתוב עליה ושאניח לה ולי לחזור לעשייה החברתית, ומזכירה לי פעם נוספת שאנחנו לא כאלה חשובים אלא כל הדברים הרבים שעדיין זקוקים לתיקון.
אמה היא ההשראה שלי בזמנים שבהם האגו, הגאווה או הפחד משתלטים. בכל פעם שאני קשה עם עצמי, כשקשה אובייקטיבית, או כשאני נותנת לילדה שבתוכי לנהל את חיי, אני נזכרת בחיבוק של אמה ושואבת ממנו כוח בלתי נגמר.

עדי אלטשולר היא מייסדת תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" ויוזמת פרויקט "זיכרון בסלון" – פורסם לראשונה בידיעות