מאת: אורי בן דב

Compassion In Action – המילים האלה הופיעו בכל מקום בהאנגר הגדול שבו אמה, האם המחבקת, ערכה את הביקור שלה במינכן. כבר עבר יותר משבוע מאז שחזרתי משם, והאמת היא שעבורי ארבעים ושמונה השעות בתוך התופעה הזו היו חוויה פרטית מאוד. אלו היו בעיקר יומיים של התבוננות: קצת על אמה, קצת על האלפים שבאו לראות אותה, הרבה מאוד עלי. דברים צפו ועלו, מקומות שבהם הייתי צריך לשחרר ומקומות שבהם הייתי צריך לשמור, רגעים נעימים ורגעים שממש לא – אני עדיין מעכל את הדברים שקרו במסע האישי הזה.

אבל גם בתוך זה לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שיש משהו בדברים שאמה עושה ומדברת עליהם, שמחוברים ישירות למה שעובר עלינו בשלושת החודשים האחרונים. מהמילים האלה, חמלה בפעולה (כן, באנגלית זה נשמע יותר טוב), שמתארות בתמציתיות את המסר ואת המהות של אמה, אני רואה קו ישיר וברור אל המחאה שהתעוררה פה בקיץ ושממשיכה עכשיו אל תוך החורף שלנו. הרי חמלה ופעולה עמדו בבסיס מחאת המאהלים, עליהם נבנית עכשיו הסולידריות החדשה שאנחנו יוצרים, זה המנוע של היכולת לראות את האנשים שהיו שקופים עד לפני רגע והיציאה האקטיבית לסייע להם, והתרומה העצומה, חסרת התמורה, של אלפי בני אדם בכל מקום בישראל, בשאיפה לשינוי עמוק ואמיתי – חמלה בפעולה. וראשית כל חמלה על עצמנו (שהיא, כך מלמד הדלאי למה, החמלה הקשה מכולם): להחליט שמגיע לנו לחיות פה בכבוד, להכריז שאנחנו לא מוכנים להמשיך ככה יותר ואז להרים את הראש, להניף את היד, לצאת לרחובות: לפעול.

בספטמבר 2009 הגענו, שירה, דויד ואני לאשראם של אמה בקרלה. אני זוכר את עצמי יושב במקדש שבאשראם, חש אי נוחות מול גילויי ההערצה ההודיים כל כך שהרעיפו עליה כשהיא נכנסה סוף סוף. כשהסתיים סשן המדיטציה איתה, אמה התחילה לחלק, כמו בכל יום שלישי, ארוחת צהריים לכל באי האשראם. היא ישבה וסרט נע אנושי העביר לה צלחות עמוסות אוכל. אנשים עמדו בתור והיא נתנה להם צלחת אחרי צלחת. הייתי בין הראשונים לקבל, יצאתי החוצה לאכול עם כמה חברים שפגשתי שם. חצי שעה אחר כך חזרתי פנימה. אמה עדיין חילקה את האוכל, ואני תפסתי עמדה צדדית והבטתי. היו שם מאות אנשים, אולי יותר מאלף, וזה לקח שעות, אבל לא היה אחד שלא קבל צלחת. לא היה אחד שהיא לא חייכה אליו. מערביים והודיים, חסידים ועוברי אורח – כולם קבלו מהגורו הנערצת את תשומת הלב הראויה להם. זה היה רגע פשוט מאוד, נוגע ללב ורב עוצמה מאין כמוהו. שם ידעתי שיש פה משהו שאני צריך ללמוד, והתחילה הדרך שלי עם אמה.

אמה - האם המחבקת

יותר משנתיים אחר כך, דווקא במינכן, פגשתי את אמה שוב. הייתי אחד מהאלפים שבאו לראות אותה, ושוב הסתכלתי עליה – איך היא מוצאת את היכולת לפגוש כל אחד ואחד, גם אם רק לכמה רגעים. שעות ארוכות ארוכות, בלי להפסיק, בלי לנוח, בלי לקום מהמקום, עד שכל אחד מקבל ממנה את היחס שבקש. גם אני. חמלה בפעולה. מהחיבוק הפשוט הזה, המגע הישיר כל כך שאמה מעניקה לכל מי שבא אליה, צמחה תנועה עולמית עצומה.
לאמה מליוני חסידים בכל רחבי העולם, והארגונים לשנוי חברתי שהיא יצרה, תחת הכותרת "לחבק את העולם" (Embracing The World) כוללים מפעלי חינוך, בריאות וצדקה בהודו ובעולם כולו. לי אמה מראה דוגמה אישית של חסד שנובע מעוצמה ומנדיבות. בעיני, אלה בדיוק היסודות שהמחאה שלנו עומדת עליהם: עוצמה, אותה יכולת לשנות את המציאות סביבנו שעד יולי השנה חשבנו שאיבדנו אותה ולפתע גילינו אותה מחדש, ונדיבות – לאחרים ולעצמנו. אלה מילים פשוטות שמכסות מהלכים מורכבים, עמוקים, לא פשוטים כלל. אבל מדי פעם צריך לחזור לפשטות כדי לזכור למה אנחנו פה.
אמה מלמדת שרק שילוב של דבקות (Devotion, בהקטי בסנסקריט), ושירות ללא תמורה (Selfless Service, סווה בסנסקריט) יכול להביא את השינוי שאנחנו מבקשים. הדבקות לא תעמוד לנו בלי השירות. בחמלה בלי פעולה אין די. לא מספיק שהלב יהיה במקום הנכון, לא מספיק להאמין או להגיד את המנטרות הנכונות, או, לצורך העניין, לעשות לייקים על הדברים הנכונים –  אם לא נצא לעולם האמיתי ונשנה אותו, כמיטב יכולתנו. בלי הפעולה אין בדבקות שלנו טעם. מה זה אם לא מה שעשינו פה בחודשים האחרונים? אנחנו משנים את עצמנו ומשנים את העולם, וזה הולך ביחד, פשוט כי אין אפשרות אחרת. חמלה ופעולה. ולא – זה לא פשוט. זה דורש התבוננות עצמית, וכנות, וכוחות נפש. זה דורש לימוד, ולא פעם עזרה מאחרים, אבל זה מה שיש לעשות ואת זה נעשה: נפעל מתוך חמלה לשנות את המציאות שסביבנו, ונמצא כח זה בזה ובחברים לדרך ובמורים רוחניים.

בסוף החודש (24-27 לנובמבר) יגיע לישראל לבקור מיוחד סוואמי שובאמריטה, תלמידה הקרוב של אמה, ללמד על דרכה. הוא יעביר פגישות פתוחות ברחבי הארץ (בחיפה, פרדס חנה ותל אביב) משולבות במדיטציה ושיחה, יהיה זמין לשיחות אישיות ויקיים ריטריט ארוך בשבת, ה-26 לחודש, בתל אביב. למי מכם, שכמוני, מרגיש צורך לבדוק את הצד הפנימי והרוחני של מה שעובר עליו ועלינו עכשיו, זו הזדמנות להסתכל על הדברים מזווית מעט אחרת, ולקבל כוחות בדרך למאבקים שעוד לפנינו – אלה שבחוץ, ואלה שבפנים. זה הזמן, זו ההזדמנות ללמוד על דבקות ועל חסד – ועל חמלה בפעולה.

לרשומות נוספות שנכתבו על ביקור אצל אמה

אמה (ישראל) בפייסבוק

לחבק את העולם (וידאו)

הבלוג של אורי בן דב