הקטע הבא נכתב על ידי ברהמצ'רי שנטאמריטה, אחד מהאנשים הקרובים לאמה שאחראי בין השאר גם לאשראם בטוקיו.

ביליתי את רוב של יום שישי, 15 באפריל באיסוף הפריטים הדרושים למתן סיוע לאחר אסון שכזה. קנינו מזון, כפפות עבודה ומסכות להגנה מפני קרינה וזיהום פוטנציאלי. נאלצנו גם לקנות אוהל פשוט ולקחנו כמה שקי שינה דקים מן האשראם של אמה בטוקיו, כי זה כל מה שהיה לנו. ידענו שהוא יהיה קר יותר באזורי האסון, אבל מעולם לא דמיינו עד כמה קר בדיוק זה יהיה. היינו שלושה – נאט' הושי, סאנטוש מיאזאמה ואני. עד שעזבנו את העיר השעה היתה כבר כמעט 21:00 והיה לנו 450 ק"מ לנהוג. היעד שלנו היתה העיר Ishinomaki שבה התרכזו המאמצים של הארגון של אמה ("לחבק את העולם") עד אז.
עדויות מספרות שגלי הצונאמי היכו בעיר בגובה של 10 מטרים בערך, גלים שהגיעו עד 600 מ' אל תוך היבשה, והרסו יותר מ-500 בתים לאורך החוף . ספירת ההרוגים בעיר עולה על 5000 איש, שהם כ- 19% מכלל הנפגעים באסון כולו.
כאשר התקרבנו לעיר השעה כבר הייתה בסביבות 2:00 בלילה וגם נורית הדלק התריעה במכונית שלנו. לא היו תחנת דלק פתוחות לכל אורך הדרך הארוכה, והמשכנו לחפש לשווא. גם בתוך תחומי העיר נסגרו כל תחנות הדלק. מכיוון שכמעט הגענו למצב בו הדלק אזל, נאלצנו לחנות ממול לאחת התחנות הדלק הסגורות ולהמתין שהיא תפתח בבוקר. חנינו מעברו האחר של הרחוב, במגרש החניה של חנות מכולת. כשיצאתי מתוך המכונית, הרחתי ריח מלוח חריף של מי-ים.
הקמנו את האוהל במגרש החניה ובשעה 3:00 כבר היינו בתוך שקי השינה שלנו. למרות שהיינו עייפים מאוד, לא קל היה לישון, יללת אמבולנסים נשמעו לאורך זמן מה ולאורך כל הלילה, אנשים צעדו ליד האוהל שלנו, משוחחים באשר לאן לעבור, מה לעשות הלאה, כיצד להתנהל וכדומה. איכשהו, לבסוף נרדמנו.
כמה שעות מאוחר יותר, סאנטוש העיר אותי, וסיפר כי תחנת הדלק פתוחה כעת. ארזנו את האוהל שלנו, ירדנו למכונית והתחלנו היום שלנו. מיכל הדלק שלנו כעת היה מלא ונסענו לכיוון קמפוס האוניברסיטה, שם כבר היו מתנדבים של אמה. עם ההגעה שלנו,הרשים אותי מאוד לראות אלפי מתנדבים כבר במקום עסוקים בבניית אוהלים רבים. Ishinomaki נמצאת במרחק שעה אחת מן העיר סנדאי, עיר הבירה של מחוז מיאגי שבה יש אוכלוסייה של מיליון איש. בזכות נוחות הגישה אל Ishinomaki, אלפי מתנדבים כבר הגיעו כדי לעזור.
כשראינו שעבודת הסיוע מאורגנת וגם כמות המתנדבים גדולה, החלטנו לנסוע רחוק יותר צפונה, כדי לבדוק את המצב באיזור המיושב הבא –אזור Kesennuma .בגלל הכבישים הפגומים, לקח לנו שעתיים וחצי לנסוע רק 80 קילומטרים.

מעל ל- 2000 איש מתו ב- Kesennuma, נראה היה כי כמות הנזק היתה דומה לזו של Ishinomaki, אולם כמות המתנדבים היתה קטנה בהרבה. כשהגענו, היה תור של אלפי פליטים לאורך כמה מאות מטרים ממתינים לקבל אספקה חלקם לבשו רק סנדלים עם גרביים מרופטות. זה היה ברור שפליטים אלו איבדו את כל רכושם באסון.
חבילות הסיוע היו מסודרות בשורות מסודרות, מחוץ לאולם ספורט ששימש מחסן לכל האספקה. הפליטים חולקו לקבוצות של 100 איש, וכל אחד הורשה לאסוף ציוד במשך 10 דקות אל תוך שק אשפה אחד. ניתן היה לראות זיק של אור בעיניהם כאשר הם עברו בין ארגזי הגרביים, הנעליים, הבגדים התחתוניים, שקי השינה והציוד נוסף. במשך שעות זרם בלתי פוסק של אנשים עבר דרך חצר בית הספר, כל איש נושא שק אשפה אחד. אפילו זקנים וילדים נשאו בעצמם את השק שלהם, מלא בציוד. לא היתה שום תחבורה למחנה הפליטים שהוקם ולכן כולם נאלצו ללכת ברגל. לפתע התחיל לרדת גשם… כל המחזה הביא לדמעות בעיני.

בשלב זה, הצטרפנו למתנדבי ארגון IVUSA (ארגון סטודנטים המעורב פעולות הסיוע באיזור הנפגע), כדי לסייע להגיש ארוחה חמה לפליטים. באותו הלילה, ישנו עם הסטודנטים באתר קמפינג בגבעות הסמוכות. הטמפרטורה בשעות הלילה ירדה והקור היה מקפיא. למרבה המזל, כמה מהסטודנטים חלקו כמה שמיכות איתנו, וכך הצלחנו לישון איכשהו.
למחרת בבוקר, הצטרפנו לסטודנטים לקרבות בוץ!

בשעות אחר הצהריים, החלטנו לנסוע רחוק יותר צפונה, כדי לבדוק את המצב. אחרי שראינו את ההבדל בין Ishinomaki לבין Kesennuma, תארנו לעצמנו כי בעיר הבאה כ- 25 ק"מ צפונה תהיה דרושה עוד יותר עזרה.
מדידת הצונאמי בעיר החוף המנומנמת של Rikuzentakata הראתה כי גלים בגובה 13 מטר היכו בעיר בה מתגוררים 23,000 אנשים.
כ- 10% מהאוכלוסייה נהרגו, מתוכם כשליש מעובדי השירותים המוניציפאליים. 70% מהאוכלוסיה המקורית מפוזרת כעת בין 88 מחנות פליטים, מכיוון שבתיהם נפגעו או נהרסו כליל.

התחלנו לחפש את המקום שממנו מנוהלת עבודת הסיוע, והחלטנו לבדוק קודם כל את בית העירייה. כשהגענו, זה המחזה שראו עיננו.

אחרי בדיקה נוספת, איכשהו הגענו למרכז הבקרה ופגשנו את האחראי על הסיוע במקום. למרבה הפלא, המרכז פעל מתוך מסעדה קטנה שהפכה להיות משרד. נראה היה בלתי אפשרי לנהל את הצרכים הדחופים במקום כה קטן. בכל מקרה, האדם האחראי הפציר בנו לארגן משלחת של מתנדבים שתגיע בהקדם האפשרי.
אחרי שראינו את הצורך הדחוף בסיוע בעיר, החלטנו ש Rikuzentakata תהיה היעד של המסע הקרוב שלנו.

מחר, 10 אנשים יעזבו את טוקיו ואת סנדאי, ויתחילו בסיוע בעיר Rikuzentakata

לקריאה נוספת על םעולות הסיוע של אמה באיזורים נפגעי הצונאמי, בקרו פה (אנגלית)

לקריאה נוספת (אנגלית) על הפעילות בעיר Rikuzentakata