מאמר של אָמַה (שרי מאטה אמריטאננדמאי דווי) פורסם בתאריך 30.8.2026 באתר The Pioneer
לפני שנים רבות, במהלך ביקורה של אָמַה בטאמיל נאדו, מדינה בדרום הודו, היא חילקה אורז, ביגוד ושאר פריטי סיוע, לאלה שאיבדו את בתיהם ומשפחותיהם בצונאמי שהתרחש באוקיינוס ההודי בשנת 2004. אדם מבוגר מאוד ניגש אליה וברגע שחבילת הסיוע הגיע לידיו, הוא נשבר ופרץ בבכי רם – "אלוהים, למי עלי לתת את זה עכשיו? מי נשאר לי כדי שאבשל מזה ארוחה בשבילו?" ואז הדמעות הציפו אותו לחלוטין. הצונאמי סחף את ביתו וכל היקרים לו.
הפנים הללו והצער הזה אינם מרתיעים את ליבה של אָמַה. אף על כל המדענים המבריקים הקיימים בעולם, איש לא הצליח לנבא את בואו של הצונאמי; וגם אם היו מצליחים לחזות את בואו, דבר לא היה יכול לעצור אותו. בתינו, החפצים שלנו, הורינו, ילדינו – כל אחד מאלה יכולים להיעלם כהרף עין. ראינו את המבנים החסונים ביותר שידי האדם הצליחו ליצור מתמוטטים כמבנה קלפים אל מול זעמו של הטבע.
הדבר קורה כי בני האדם, מסונוורים מיהירות ומעושר, איבדו את תחושת הדהרמה שלהם – החיבור לחוקי הטבע והסדר הקוסמי הבסיסי המנהל את המציאות. הם בוזזים את הטבע למען טובתם האישית. הם אינם מתחשבים בהשפעה ההרסנית שתהיה לכך עבור אחרים. ההרמוניה של הטבע נשברה, וזה המקור למרבית האסונות בעולם. רק בתקופת חיינו אנו יכולים לראות באיזו מידה משמעותית השתנו עונות השנה. בגלל רשלנותנו בשמירה על האדמה, אנו רואים את עריה הנהדרות של KERALAM נהרסות תחת שיטפונות. ברחבי העולם, יצורים חיים וציפורים רבות, שפעם נראו בכל מקום, כעת נעלמו לחלוטין. מדוע זה קורה?
למען האמת, אנו הם אלה המזמינים את האסונות הללו. כל עוד איננו מסכימים להוקיר את הטבע באותו האופן שאנו מוקירים אם, הרס כזה יחזור על עצמו, כמו חבטות הניתנות בחושך. כל אסון הוא פעמון אזהרה הקורא לנו להתעורר מהשינה מלאת האשמה שלנו. ועם כל האכזריות שלנו, אמא טבע ממשיכה לאהוב אותנו על אף שהיום היא שוכבת חולה. היא, שכמו הפרה מעניקת המשאלותKamadhenu (פרה מקודשת במסורת ההינדית) פעם נתנה לנו הכל, הפכה לפרה מורעבת וחסרת חלב.
מספר בני האדם על פני האדמה ממשיך לגדול ועצם ההתרבות אינה חטא. השאלה היא באיזה אופן אנו לוקחים. ישנם שלושה סוגי בני אדם : אלה שהם פרקריטי (Prakriti), הלוקחים רק את מנת חלקם ולא חושבים מעבר לזה; ויקריטי (Vikriti), הלוקחים את מנת חלקם וחוטפים גם את ששייך לאחרים; וסמסקריטי (Samskriti) הלוקחים את המינימום הנדרש להם ואת השאר נותנים לאחר.
הביטו באמא טבע עצמה – היא לוקחת רק על מנת לתת חזרה פי מאה. אם האנושות רוצה לשרוד, בואו נתפתח לסמסקריטי: נלמד לקחת רק מה שדרוש לנו על מנת לחיות בשלווה ואז לחלוק את העודף עם אלה שסובלים. ככל שהאוכלוסייה גדלה, זה לא הכרח שזה יבוא במחיר של הרס לכל.
אדמה זו היא מקום מגוריהם של יצורים רבים מספור. זהו בית השייך לכולם באופן שווה, מהתא הקטן ביותר, דרך הלווייתן הכחול הגדול ועד למין האנושי, שמופקד על שמירתם של כל אלה. תחת השמיים זרועי הכוכבים שלנו, בואו לא נדחה יותר את האחריות שעלינו לקחת למען המשפחה הגלובלית שלנו.
מקצב הטבע תלוי באופן שבו האנושות תתקדם. אנו רואים את זה באסונות טבע רבים עמם אנו מתמודדים ובצער שנגרם לאלה שנשארו מאחור. אך לאחר האבל שלנו, גם אם אנו מוקפים לחלוטין בחשכה, אנו חייבים לשמור את האור בתוכנו דולק ולהשתמש בו על מנת להראות את הדרך גם לאחרים. גם אם אין ביכולתנו להסיר את סבלם לחלוטין, הייאוש פוחת כאשר אפשר לחלוק אותו.
על אף ההרס אליו נחשפנו, אנו לא צריכים להישאר כבולים לטעויות שעשינו. הביטו קדימה עם כוח ותקווה. כל אחד מאתנו יכול לעשות את חלקו הקטן על מנת לשקם את העולם הטבעי. עלינו לבצע פעולות אלה עם אמונה ודריכות מירביים, ולצדם אי היצמדות. אל תיצמדו לפירות הפעולה שלכם. זה נמצא רק בידיה של אמא טבע.
בואו ננוע קדימה, צעד אחד בכל פעם. אנו ילדי האדמה הזו ועל כן אנו חייבים להיות מוקירי תודה ולטפל בכל אשר היא נותנת. זו הדהרמה שלנו כבני האנוש, היצורים התבוניים ביותר מכל היצירים החיים – לדאוג לכל השאר, בין אם הם בעלי תבונה או לאו. כאשר יופי, הרמוניה ואהבה יפרחו בליבנו, עידן חדש יפציע.
שרי מאטה אמריטאננדמאי דווי, הידועה בפשטות בשם אָמַה, היא מאסטרית רוחנית והומניטרית שהעניקה את הדרשן שלה בצורת חיבוק אמהי ליותר מ 40 מיליון אנשים. מתוך הקשבה לבכיים של הסובלים, מובילה אָמַה את מטה אמריטננדמיי מאט', ארגון ללא מטרות רווח הנפרש על פני יותר מ 50 מדינות, הפועל בתחומי הרפואה, הענקת סיוע הומניטרי באתרי אסונות, חינוך, שיוון מגדרי ושיקום הסביבה.
המאמר המקורי מופיע בלינק:
https://dailypioneer.com/news/taking-responsibility-as-children-of-the-earth