טעימות מהסיור של אָמַה באירופה – אמנם קר בחוץ אבל בלב חם
עד מגפת הקורונה אמה נהגה לנסוע בכל העולם ולקיים במדינות שונות תכניות אשר היו פתוחות לקהל הרחב וכל אדם יכל להגיע ולקבל את הדרשן שלה. דרשן (Darshan) הוא התנסות רוחנית מקודשת המתקבלת בנוכחותו של מאסטר או מאסטרית מעולם הרוח. הדרשן הוא רגע של חלופה הדדית, בה התלמיד מראה כבוד ואהבה למורה המציע בתמורה חמלה, אנרגיה רוחנית וחכמה. נאמר כי ביכולתה של התנסות מקודשת זו לנקות את התת מודע, להסיר מחסומים רוחניים ולהשרות חיוביות ותחושת מטרה מחודשים.
עבור אָמַה, מגיל צעיר, לצד התנסויות רוחניות משמעותיות אותן חוותה, התפתח דרשן בצורת חיבוק אוהב ובמהלך השנים היא הציעה ומציעה אותו למיליונים ברחבי העולם. עם זאת, מגפת הקורונה עצרה את מסעותיה, שינוי שהותיר רבים ברחבי העולם חסרים את נוכחותה.
כעת, לאחר סיום המגפה, חזרה אָמַה למסעותיה ולשמחתם של חסידיה האירופאיים, יצאה באוקטובר האחרון למסע ברחבי היבשת, מלווה בכ- 500 מתנדבים ממגוון ארצות, כולל חברי אָמַה ישראל, שהגיעו ללוות אותה במסע כולו או בחלקים ממנו.
בכל עיר אליה הגיעה אָמַה, הוצעה תוכנית שארכה שלושה ימים (או במקצת המקרים, יומיים), ובמהלכם הוצעו לקהל
מדיטציה מונחית
סטסנג – שיחה העוסקת באספקטים השונים של אמת הקיום ומטרתה לסייע בטיפוח שקט פנימי, מיקוד התודעה וקידום התפתחות רוחנית
בהגה׳אנים – שירי התמסרות המבטאים אהבה ושבח לאלוהים או לאחת מדמויות הבריאה לפי המסורת ההודית והם בנויים כקריאה ומענה, בהשתתפות הקהל
ֿ
לאחר כל אלה החלה אָמַה במתן הדרשן. לרוב אמה ישבה על הבמה במשך שעות ארוכות ללא הפוגה והציעה חיבוק לכל מי שביקש. כעת משהסתיים המסע, אספנו עבורכם אנקדוטות, תמונות
קטעי וידאו מהמסע כדי שנוכל כולנו לקבל קצת מטעמו של המסע האירופי של אָמַה
תחילת המסע – ציריך, שוויץ
התכנית הראשונה במסע התקיימה בציריך, שוויץ.
ערב לפני מועד תחילתה הרשמית של התכנית, עם הגעתה לאולם בו תקבל את פני הקהל, הובילה אָמַה את המקומיים והמתנדבים במדיטציה ושירה ולאחריהם חילקה פרסאד (Prasad) – ארוחה המחולקת מידיה של אמה לכל אדם באולם, כמעשה של ברכה. במסורת ההודית, פרסאד הוא כל דבר-אוכל שמורה רוחני בכיר או גורו מחלק מידיו לתלמידים. הפרסאד נחשב לכזה המכיל את האנרגיה או התדר של המורה הרוחני ומעשה האכילה מסמל את ההסמכה לקבל את ברכתו השמיימית.
ביום הפתיחה הרשמי של התוכנית התקבלה אָמַה בקריאת קרן איל מסורתית, פעמוני פרות ושירת יודל. רבים הגיעו לחלוק כבוד לאָמַה, ביניהם ד״ר אגוסטי, חבר הפרמלנט השוויצרי והרופא הראשי במרכז ידוע לטיפול בכאבי ראש. ד״ר אגוסטי ציין בדבריו לטובה את בית החולים החדש אותו הקימה אָמַה בפארידאבאד (ניו דלהי). בית החולים מצויד במכשור הרפואי מהמתקדמים בעולם, יש בו מספר מרכזי מצוינות והוא בעל יכולת קליטה גדולה של חולים. ד״ר אגוסטי ציין במיוחד את רוח צוות בית החולים, כפי שהתרשם ממנה והתחושה כי על אף גודלו של בית החולים, החום והשמחה ניכרים בו. לדבריו, אמנם בית החולים מצויד בטכנולוגיה מתקדמת ביותר המאפשרת ביצוע ניתוחים מורכבים אך לב המקום לא עשוי ממתכת או סיליקון אלא פועם באהבה.
אָמַה מגיעה לאולם
ביומה האחרון של התכנית, הובילה אמה טקס אטמה פוג'ה – טקס אש מיוחד למען קידום השלום וההרמוניה בעולם. במהלך הטקס היא בירכה על כדי מים, שתכולתם חולקה מאוחר יותר במיכלים קטנים לכל משתתף ומשתתף. בבואה לערוך את הטקס קיבל הקהל את פניה עם פנסים דולקים, לציון חג האור ההודי, דיוואלי. בתגובה אמרה אָמַה ״למען האמת, עלינו להדליק את האור בתוך ליבנו – את מנורת האהבה והאמונה. אז המלחמות, האלימות והקונפליקטים לא יתרחשו בעולם״
אָמַה מברכת את ד״ר אגוסטי
משוויץ ממשיכים לספרד
התחנה הבאה במסעה של אָמַה היתה לגרנולרס, עיר במחוז ברצלונה, ספרד. שלושת ימי הביקור של אָמַה היו עמוסים במיוחד כשאלפי מבקרים הגיעו בכל יום. על אף קור החורף שהחל, התור לקבלת דרשן, החיבוק של אָמַה, החל כבר מהשעה 05:30 בבוקר. בכל יום הגיעו לתוכנית אלפים והעומס לא פסק, עד שביום האחרון נאלצה אבטחת האצטדיון להגביל את כניסת המבקרים. תרזה וייחו, שגרירת רצון טוב של יוניסף, שהייתה בין מקבלי פניה של אָמַה ביום הראשון לתוכנית, אמרה בדבריה כי ״אין מילה אחת שיכולה להגדיר את מה שאָמַה עושה עבור האנושות. אם יש מחווה אחת שיכולה למלא בצניעות את האגו שנמצא בכל אחד מאיתנו, זה החיבוק. את זה אנו עומדים לחוות: כיצד אנו מתמזגים זה עם זו באמצעות חמלה אמיתית״
התור בכניסה לאולם בעיר גרנורלס
מבט אל משתתפי התוכנית בספרד מקשיבים לסטסנג
במהלך התוכנית 1200 איש ביקשו וקיבלו מנטרה ישירות לאוזנם מאָמַה. מנטרה היא צליל, מילה או הברה שחוזרים עליה במחשבה פעמים רבות על מנת לשנות את התודעה ולהגיע למצב רוחני, פיזי או נפשי רגוע יותר. "מנ" משמעו תודעה ו- "טרה" משמעה כלי. השפעתה של המנטרה מבוססת על הצליל שלה, שמטרתו לשחרר את התודעה ממגבלות. כאשר מקבלים את המנטרה ישירות מהגורו נאמר כי יש בכך אקטיבציה של אנרגיה רוחנית, ידע וברכה. מספר המבקרים הרב שביקש לקבל מנטרה משקף רצון מעורר אופטימיות של הבאים להעמיק ולהתמיד בתרגול רוחני ובכך להיטיב עם חייהם וכתוצאה מכך, עם חיי הסובבים אותם
האהבה מחממת את שמי החורף בהלסינקי
מברצלונה המשיך מסעה של אָמַה ליומיים בהלסינקי, פינלנד, שם התקיימה התוכנית באצטדיון הוקי קרח. רצפת הקרח כוסתה זמנית על מנת לאפשר את בניית הבמה עליה קיבלה אָמַה את המבקרים. חבר הפרלמנט הפיני היה בין מקבלי פניה ובדבריו אמר כי ״… אָמַה היא אדם שמשימת חייה היא לחבק אחרים ולהביא חמלה לעולם. מה שהיא עושה הזכיר לי כמה יקר ערך זה לעזור אחד לשני. חיבוק אחד, מבט עדין בודד או רגע אחד של מעשה חסר אנוכיות יכולים לשנות מסלול חיים. אָמַה ביטאה את רוח דבריו באומרה כי ״לכל מחשבה ופעולה יש את הכוח להאיר או להשחיר חיים רבים״
בכל ערב, משוויץ ועד התוכנית האחרונה, לאחר שעות ישיבה וחיבוק ארוכות, סיימה אָמַה את הערב בהובלת הקהל לריקוד קטן, שכלל כמה צעדים פשוטים והרבה צחוק. אָמַה הסבירה כי מטרת הריקוד היא להזכיר לכל כי יש לחגוג את החיים, גם במהלך עבודה קשה. את בוקר הטיסה שלה מפינלנד העבירה אָמַה בהגשת ארוחת צהריים פרסאד לכ – 250 המתנדבים הפינים, כהוקרה על שירותם במהלך ימי הביקור
הקהל בפינלנד מקבל את פניה של אָמַה
לבבות זוהרים באקס-אנ-פרובנס
התחנה הראשונה מתוך שתיים של אָמַה בצרפת הייתה בדרום המדינה, שם קיבלו את פניה המקומיים כשהם מחזיקים לבבות נייר בשלל צבעים ויוצרים בכך ים של אהבה
הסופר פייר לונל, שהשיק באירוע ספר בשני כרכים על חייה של אָמַה, שיתף ש״כאשר צללתי לנפלאות לימודה של אָמַה, מצאתי יהלום. אבן החן היקרה של דבריה היא – אם אתה רוצה לשנות את העולם, התחל בכך שתשנה את עצמך. הגוף והמיינד שלך הם הכרחיים לחיים אך אם לא אכפת לך מנפשך, פספסת את המטרה האמיתית של חיי בן אנוש״.
התכנית באקס-אנ-פרובנס הייתה אחת התוכניות הגדולות ביותר במסעה של אָמַה. יותר מ 20,000 איש התאספו במהלך שלושת הימים באצטדיון והתור לקבלת הדרשן החל כבר ב- 04:30 בבוקר על אף שהשערים נפתחו רק ב 09:00. יותר מ 1620 איש קיבלו מנטרה במהלך התוכנית ויותר מ 900 מתנדבים מקומיים סייעו בארגון האירוע ותפעולו, לצד צוות המתנדבים הבינלאומי שליווה את אָמַה לאורך כל הדרך
גם כאן בערב היום השלישי, חיכה לאָמַה מופע פנסים זוהר
שירים לאור ירח וחיי קיימות
לאחר אקס-אנ-פרובנס (Aix-en-Provence) המשיכה אָמַה לעיר שארטרז (Chartres), הנמצאת ליד פריז. במהלך הביקור לנה אָמַה באשראם הצרפתי, שנמצא בעיר Pontgouin. אשראם זה נמצא בטירה עתיקה מהמאה ה 13 ושטחו כולל פארקים, שדות ובית חווה עם אורוות. החפיר, שנותר סביב הטירה, הוא כעת בית לברווזים ואווזים. האשראם הצרפתי נרכש בשנת 2002 ומאז עובר שחזור מסורתי, מוקפד ואיטי כשבמקביל הוא מתפתח לקמפוס אקולוגי.
האשראם הצרפתי
טירת האשראם לאור ירח מלא
בבוקר שהותה במקום ביקרה אָמַה בגינת הירק הנרחבת הנמצאת בשטח ומסייעת לקיים את המתגוררים במקום. אָמַה ביקרה גם ב״בית הדבורים״ הייחודי במקום, שנבנה מחציר, חימר ועץ. לכוורות במקום אין חימום מלאכותי והטמפרטורה נשמרת על ידי הדבורים בלבד. כוורות אלה מפיקות כמעט 500 קילו דבש בשנה.
טיול בוקר בגינת הירק
פרויקט נוסף אותו מכיל האשראם הוא כפר אקולוגי המוקדש לדרך חיים נתמכת ותומכת קיימות. הדיירים משתמשים בחומרים ממקור ביולוגי, אנרגיה מתחדשת ומערכות המים במקום הן כאלה המתחשבות בסביבה. במקום ישנם 28 בתים ובהם קהילה מגוונת ורב דורית, המאזנת חיי משפחה, שירות ותרגול רוחני. במהלך היום ביקרה אָמַה גם בבית האבות שהוקם בסמוך לכפר האקולוגי. פתרון דיור מכבד לגיל השלישי הוא פרויקט הקרוב לליבה של אָמַה והבית שנבנה במקום מציע סביבת חיים טבעית, רב דורית ורוחנית. בביקורה חנכה אותו אָמַה באופן רשמי וערכה טקס אש, פוג׳ה, שמטרתו לברך את המקום, לצד עשרת תושביו הראשונים.
אָמַה בטקס החניכה של בית האבות
טיול הבוקר של אָמַה כלל גם שיט קצר בסירה. היא חתרה לאורכה ורוחבה של הבריכה בעליזות במשך 20 דקות.
צפו באָמַה בביקורה באשראם הצרפתי
התכנית בשארטרז נמשכה 3 ימים ובפתיחתה הגיעה קבוצה נכבדת לקבל את פניה של אָמַה. בין המברכים הייתה סילבי רטאלו, שרת החינוך והמחקר של צרפת לשעבר ונשיאת אוניברסיטת דרום פריז בהווה. רטאלו ציינה לטובה את פועלה של אָמַה ובמיוחד התייחסה לאוניברסיטת אמריטה – ״ההיקף של מה שהושג במהלך 30 שנה הוא מרשים. מה שבלט עבורי במיוחד הם הרוח, הערכים והאכפתיות שמוכנסים לפרויקטים השונים המוצעים לסטודנטים. אָמַה רוצה שהם יחוו את המציאויות השונות של החברה מיד ראשונה. היא רוצה לסייע להם להבין כיצד הם יכולים להקשיב, לפעול ולהשתמש בכישורים והידע שלהם על מנת להציע פתרונות ולייצר שינוי אמיתי בחייהם של אנשים. אני יודעת מניסיון של 35 שנה כמה עבודה זו היא דורשנית״
במהלך הביקור הוענק לאָמַה פרס KEKELI – הפרס מוענק מטעם UNESCO והוא פרס שלום המוענק כאות כבוד על קידום תיירות, תרבות ובתי גידול טבעיים. אָמַה קיבלה את הפרס כאות כבוד על פועלה ביבשת אפריקה. לדוגמא, ממש לפני תחילת המסע, חזרה מקניה משלחת מטעם אוניברסיטת אמריטה, שמטרתה הייתה איתור מוקדם וטיפול בקטרקט. קטרקט שאינו מטופל עלול לגרום לעיוורון ומטרת המשלחת הייתה הנגשת טיפול רפואי לתושבי הכפרים השונים באזור.
טקס הענקת פרס KEKELI לאָמַה במהלך התכנית בשארטרז
על החמלה לא להישאר בלבבנו אלא להפוך לפעולה
לאחר הביקור בשארטרז, המשיכה אמה למינכן, גרמניה. בין הנואמים בתחילת התוכנית היה השחקן תומאס שמאוסר, זוכה פרס השחקן הטוב ביותר לשנת 2025. שמאוסר אמר כי ״הלילה אני עומד להופיע עם המחזה מאפיסטו במשך 4 שעות ולאחר מכן לקבל פרס. עם זאת, אין לזה משמעות עבורי מאחר ולפגוש את אָמַה חשוב הרבה יותר. האהבה של אָמַה עובדת – היא יוצרת שינוי ומסייעת לכל כך הרבה אנשים. אני מודה לה מכל ליבי״.
קשתות בוואריות מסורתיות בקבלת פניה של אָמַה
במהלך התוכנית ניגש לאָמַה תום קוק משבט המוהאק על מנת לקבל ממנה ברכה עבור קהילת הלאקוטה של צפון אמריקה, קהילה בה מתמודדים 20,000 בני אדם עם קשיים חמורים. הוא ביצע מול אָמַה תפילה מסורתית לרוחות בליווי תיפוף, בבקשה לקבל את ברכתה.
רגע שיא מקסים נוסף היה כאשר רבים מהילדים שהיו חלק מתוכניותיה הראשונות של אָמַה במינכן חברו יחדיו. האיחוד שלהם עם אָמַה העלה זיכרונות רבים והדגיש את ההמשכיות במערכת היחסים של אָמַה לאורך דורות כבר 30 שנה. כל הנוכחים במפגש היו ילדים שבעבר ישבו לצידה על הבמה. למעשה, חלקם פגשו אותה לראשונה כשעוד היו ברחם אמם. כעת גדלו כל הילדים הללו, חלקם כבר הורים בעצמם, כולם משרתים בוועידה המארגנת את תוכניותיה של אָמַה.
״ילדי״ מינכן נפגשים
שיחות עם בני אדם, עצים, ברבורים והרוח
בנסיעה ממינכן לפיאצ'נצה (Piacenza) איטליה, הובילה הדרך את המשלחת דרך הרי האלפים המושלגים. לקראת סוף הנסיעה עצרה הקבוצה לארוחת צהרים עם אָמַה באגם גארדה, האגם הגדול ביותר במאיטליה. בהביטה אל השמים אמרה אָמַה כי הם מזכירים לה את האינסופי – חסר הגבולות, העצמי האמיתי שלנו. ״כרגע אנחנו כמו ציפורים החיות בכלוב – מואכלות, מטופחות ואהובות ועם זאת, מלאות צער – לא מודעות לחופש והשמחה של מעוף בשמיים הרחבים. בדומה, אנו נותרים בורים לגבי טבענו האמיתי. הפוטנציאל האמיתי שלנו נותר חבוי בתוכנו ואין ביכולתנו לחוות את החיים במלואם. מטרתנו צריכה להיות חציית המגבלות שלנו והתעוררות לאמת זו״.
אָמַה נזכרה עוד בסיפור מימי בית הספר על כדור חימר ועלה יבש (כיצד הלכו החברים יחדיו ועם בוא הרוח, סייע הכדור לעלה בכך שהתיישב עליו ומנע ממנו להתעופף ואילו בבוא הגשם, סייע העלה לחברו הכדור בכך שסוכך עליו מהמים ובכך הציל את קיומו. עם זאת, כאשר הרוח והגשם באו יחד, לא יכלו החברים להציל זה את זה או את עצמם). אָמַה הסבירה שתמיכה ומקורות אושר חיצוניים הם זמניים; המקלט האמיתי היחיד שלנו הוא העצמי. עלינו להתעורר למציאות זו ולחיות עם מודעות מתמדת כאילו אנו נמצאים באולם בחינות בכל רגע ורגע.
למראה הברבורים והברווזים באגם נזכרה אָמַה באנקדוטה מהאשראם שבסאן-רמון, קליפורניה – באשראם חיו זוג ברבורים וברווז אחד שמעולם לא הסתדרו. עם זאת, כאשר אחד הברבורים נפטר, התקרבו הברבור הנותר והברווז ואף שמרו מזון זה לזה. ״סבל יכול לעורר חמלה״ סיכמה אָמַה.
עם חלוקת ארוחת הצהרים הביטה אָמַה בעצים ודיברה אליהם – ״עצים יקרים! ניאלץ לאכול מבלי להאכיל אתכם. אני עצובה מכך מאוד. תחת צלכם אנו יושבים ואוכלים אבל אנחנו לא מודעים לכך. אנו עומדים מלאכול מבלי להאכיל אתכם אז כיצד אוכל להיות שמחה? אין אפילו רוח קלה והענפים שלכם עירומים. האם אתם עצובים? האם אתם רעבים? עשו דבר אחד: נאכל כעת ואז נשיר לכם. אם תהנו מכך, נענעו את הענפים שלכם, אז נדע שאתם שמחים״.
אָמַה מציעה לעצים מן הארוחה
לאחר הארוחה והשירה, התקרבה הקבוצה לאגם ואָמַה האכילה את הברבורים. לקראת סיום היא ביקשה להישאר לבדה על ספסל מול האגם ומאוחר יותר סיפרה אודות שיחה שערכה עם האדוות שבו. היא חשה צער שאין ביכולתה לנשק, לחבק אותם ולספר להם סיפורים כפי שהייתה עושה בילדותה לנחלי המים הזורמים במדינה בה גדלה, קרלה. היא אמרה להם כי בדמיונה היא עוטפת אותם בנשיקות וחיבוקים ולסיום שאלה אם יש להם מחשבות בהן ירצו לשתף אותה.
אָמַה מאכילה ברבורים
אָמַה בשיחה עם אדוות האגם
אחד הדברים מהם הכי נהנתה אָמַה בעצירה היה קול העלים היבשים תחת רגליה
משם המשיכה הקבוצה לתוכנית בפיאצ'נצה, בה הנחתה אָמַה שלושה ימים של מדיטציה, סטסנג, בהג׳אנים וכמובן דרשן. היא המשיכה במסורת המסע וסיימה כל יום בריקוד קטן.
אָמַה באולם באיטליה
אָמַה מעניקה באיטליה דרשן לאם ותינוקה
והפעם לריקוד הסיום הצטרפו כמה מהילדים המקומיים
האהבה אינה רגש אלא כוח שיכול לרפא וליצור שינוי
לאחר סיום התכנית באיטליה המשיכה הקבוצה לתחנה השניה בגרמניה, האשראם של אָמַה אשר נמצא בכפר ברומבכטל (Brombachtal) גרמניה.
לפני הגעתם, עצרו חברי הקבוצה לארוחת צהרים מאוחרת עם אָמַה למרגלות אגם, שבעקבות שקיעת שמש וטיפות גשם קלות, הפך למוזהב עם שמיים כתומים במיוחד.
עם תחילת התוכנית, אחת ממקבלי פניה במקום הייתה ראשת העיר ששיתפה – ״גילינו שאָמַה ואני חולקות דבר חשוב מאוד: הכמיהה לסייע לאנשים צעירים להתמודד עם אתגרי העתיד בדרכי שלום ושיתוף פעולה. מלחמה אינה הדרך לחיות על כדור הארץ היפה הזה״. במהלך קבלת הדרשן רבים מבקשים את עצתה של אָמַה בנוגע לחייהם. באחד המקרים ניגש אליה אדם וביקש את עזרתה בהתגברות על התמכרותו למכשירים טכנולוגיים. אָמַה בתגובה הציעה – ״קח על עצמך נדר – פעם בשבוע לא אגע בשום מכשיר״. עצה ישימה זו מאפיינת את אָמַה, שידועה ביכולתה להביט על הדברים בגובה העיניים ולהציע דרכים פשוטות אך ברות השגה להגשמת מטרות.
ביום התוכנית האחרון, חברי תנועת הנוער הבינלאומית של אָמַה, AYUDH, הכינו לה הפתעה. הם קיבלו את פניה בשירה, שלוותה בשחרור של עשרות בלונים בצורת לב בצבעי אדום ולבן.
האולם מלא הבלונים
תגובתה של אָמַה לא איחרה לבוא – ״בימים אלה רבים מהצעירים מתמקדים רק בחיצוני ומיעוטם מביט פנימה. אנו כל הזמן מביטים החוצה, מנסים להידמות לדמות הניבטת אלינו בראי אך במקום להיתפס לבבואה, עלינו לגלות את העצמי הנמצא מאחוריה. אנו חיים בעולם בו למכשור טכנולוגי יש תפקיד מרכזי. מכשור זה הוא שימושי – כן – אך עלינו להבחין בין צורך ורצון. למרבה הצער, רבים נותרים בתוך עולם הגאג׳דטים שלהם. אנו כבר לא מסייעים לאדם שנפל לקום, מציעים לו יד, מקשיבים לצערו של האחר. ההקשבה פנים אל פנים נעלמת. ככל שאנו הופכים יותר מרוכזים בעצמנו ומפסיקים להביט סביב, מספר בתי החולים, בתי האבות ואף בתי הכלא, עולה. כל זה קורה בחברה המשוועת לאהבה״
״מאנוכיות זו נובעים דברים שליליים נוספים המובילים לפשיעה ואלימות. צעירים רבים כל כך הופכים מכורים לסמים, דבר שהוא מפחיד יותר ממלחמה. אין ביכולתם לעזור לעצמם או לחברה. ניצנים צעירים רבים מדי לא הופכות לפרחים. אלו הפרחים שהיו אמורים להציע לעולם ניחוח, אהבה, אור ושירות. במקום זאת, הם נאכלים על ידי תולעי ההתמכרות בעודם ניצנים וקמלים, מותירים אחריהם צער למשפחתם ולחברה".
״ילדים היקרים, עליכם למצוא את האור שבפנים. למען האמת, אתם האור. יש פוטנציאל אינסופי בכל אחד מכם. אינכם נרות שמישהו אחר צריך להבעיר. אתם מלאים זוהר כמו השמש. אל תייללו כמו חתלתולים; תשאגו כמו גורי אריות. כל הפוטנציאל נמצא כבר בתוככם – התעוררו לעצמי האמיתי שלכם. הכתבים טוענים Uttisthata, Jagrata. המשמעות היא קומו, עורו! אָמַה מתפללת שיהיה לכם כוח לכך״.
״בעולם של היום, ביכולתם של בני נוער כמו אלה ב AYUDH להביא לשינוי אמיתי. אתם התקווה האמיתית לעתיד. אם אתם חיים ערכים אלה, החברה כולה תתרומם. יש שני סוגי עוני; הראשון הוא מחסור באוכל, ביגוד ובמחסה. השני הוא מחסור באהבה ובחמלה. אם נסיר את השני, הראשון יטופל באופן אוטומטי. תנו לאהבה ולחמלה לגדול, במיוחד בצעירים, אם הם יתעוררו בגיל צעיר, תהיה זו ברכה אדירה לעולם״.
אָמַה המשיכה: ״ללידה אנושית יש מטרה נעלה יותר. אם מטרת החיים היא רק לאכול, לשתות, לישון ולהתרבות, במה אנו שונים מתולעי אדמה? תולעת אדמה עושה את הדברים הללו ועם זאת, היא אינה פוגעת בטבע; היא מעשירה את הקרקע. בני אדם בחייהם רק לוקחים מהטבע וזה נכון גם לאחר מותם, עקב הכימיקלים המשמשים בתהליך הקבורה או במשאבים הנדרשים לשריפת גופות. לחיים אלה יש מטרה נעלה יותר, ועל הצעירים להתעורר לעברה בגיל צעיר. כאשר צב נע על החול הוא מותיר שביל. בדומה, עלינו להשאיר שביל של טוב (goodness) על מנת להנחות את דורות העתיד בדרך הנכונה״.
״אָמַה מתפללת שיותר ויותר צעירים יתפחו הלך רוח של שירות לחברה, שיש להם כול לשרת את העולם שימלאו באהבה נדיבה לכל, יתפתחו בחייהם ויפיצו את ניחוח האהבה והאור. אָמַה מתפללת לבריאה שדור כזה ימשיך לצמוח בעולם שלנו״
בני הנוער והמדריכים של AYUDH עם אָמַה
לסרטון סיכום הביקור של אָמַה בברומבכטל
קסם מתרחש סביב אָמַה
לאחר התחנה השניה והאחרונה בגרמניה, המשיך המסע לאנגליה. הפעם בין מקבלי הפנים היתה קרן דרייק, סופרת, ספורטאית ורוכבת אופניים פאראלימפית שאמרה ״החיים הם הרפתקה; הם מסע ללמוד ולגדול ממנו. אין דבר שהשגתי בחיי שיכולתי להגיע אליו בלי צוות מדהים של אנשים, קשרים, חמלה, אהבה, אמונה ואמון. אנו חושבים שאנחנו לא מספיק, זה חלק מלהיות אנושי אבל אני אוהבת להזכיר לעצמי את הציטוט ״התודעה שלנו היא גן. המחשבות הם הזרעים ואנו יכולים לשתול בו פרחים או לגדל עשבים״. עם הפרחים יכולים לצמוח דברים מופלאים וזה נכון אפילו יותר מאז שפגשתי את אָמַה מאחר וקסם קורה סביבה״.
קרן דרייק יחד עם אָמַה בקבלת הפנים באנגליה
נוכחותה של אָמַה מעוררת השראה. לפגוש בה זה לחזור הביתה לאמא שלך
התחנה האחרונה במסע היתה בהולנד, בעיר רייסוויק (Rijswijk). שגריר הודו בהולנד, מר קומר טוהין שיתף בנאומו כי ״בעולם שפעמים רבות מרגיש כמחולק על ידי גבולות ואמונות, אָמַה מגיעה ללא דגלים מלבד דגל הלב האנושי. היא מביאה רק זרועות פתוחות וחיבוק אמהי ללא גבולות. מיליונים, כמוכם וכמוני, הרגישו נראים, מתקבלים ונרפאים. בעולם של היום שיכול פעמים רבות להרגיש קר, נחפז ומנותק…כאשר אָמַה מחבקת אותך, אינך מרגיש שאתה פוגש זרה מהודו – אתה חוזר הביתה לאמא שלך״.
אָמַה עם הקהל בהולנד
בסוף היום השני, יומה האחרון של התוכנית ויומו האחרון של המסע כולו, כבכל תחנה בתוכנית, גם כאן ערכה אָמַה את ה – Atma Puja, טקס האש המוקדש לקידום שלום והרמוניה בעולם ובו היא מברכת על מים המחולקים לקהל.
בכך הסתיים מסעה בן 40 הימים של האם המחבקת, עשר ערים, שמונה ארצות והרבה תקווה לאהבה. כעת שבה אָמַה לביתה שבמדינת קרלה בהודו, שם היא מקבלת את פני הקהל באשראם אמריטפורי.
רוצים לקבל דרשן בעצמכם? כאן תוכלו לקרוא פרטים על ביקור באשראם אמריטפורי שבהודו